(1) על מנת לשגר גוף כלשהו אל האוויר, יש צורך בפרץ אנרגיה
גדול.

את שני פגשתי בבית קפה קטן בדרום תל אביב.אני עבדתי מאחורי
הדלפק, ניקיתי כוסות, מהרהר בחיים שלי.
הייתי בן 21, אחרי צבא, אחרי טיול בן שבוע לאמסטרדם, אז, אהבת
חיי ולא ידעתי מה אני הולך לעשות עם עצמי.להיות ברמן בבית קפה,
אם אפשר לקרוא להכנת אינסטנט קפוצ'ינו להיות ברמן, לא היה
בדיוק הדבר,  שאליו ייחלתי להיות בחיי.
זה היה יום רביעי.כרגיל אני עמדתי מאחורי הדלפק מהרהר בחיים
שלי ופתאום היא נכנסה, נוטפת מים ורועדת.המלצרית, היחידה שעבדה
באותו אחר הצהרים והיא לא באמת עבדה, לא נראתה לעין.
"אפשר לעזור לך?" שאלתי.
"כן, אני מחפשת...".
אין לי מושג מה היה המשך המשפט שלה, כי ברגע שהעיניים שלנו
נפגשו, למשך כמה שניות נהייתי חרש ואילם.
נפרדנו אחרי חודש.זה לא היה הדלק, שיטיס את החללית שלי.

(2) כל מה שעולה חייב לרדת.  

בשנת הלימודים הראשונה שלי בטכניון בחיפה פגשתי את שרית או
יותר נכון היא פגשה אותי, בערך.אני ישבתי בהרצאות,מתופף עם העט
על המחברת, מהרהר בחיים שלי.
הייתי בן 23.חזרתי מטיול בדרום אמריקה, אז אהבת חיי, שארך שנה.
כשחזרתי לארץ, בדרך מוזרה ביותר שוכנעתי על ידי אמא שלי ללכת
וללמוד פיסיקה בטכניון.לא יודע למה הסכמתי, עוד בתיכון לא
הבנתי כלום בשיעורי פיסיקה עם המורה אורנה.עכשיו אני בכלל לא
מבין כלום ויותר מכל אני גם לא רוצה להיות איזה דוקטור
לפיסיקה.
זה היה יום רביעי.קיבלתי פתק ממישהו, שישב לידי, שאמר: "אני
מסתכלת עליך כבר הרבה זמן.".ניסיתי לגלות מי זו הייתה אבל ללא
הצלחה.עד לסוף השבוע היא כבר הצליחה ממש לשגע אותי ולגרום לי
לרצות אותה, מבלי שפגשתי אותה.חיכיתי לה במקום, שצוין בפתק
שלה. המתנתי שתי דקות, כשלפתע נעמדה מולי בחורה מדהימה.
"שלום, אני שרית." לחצנו ידיים."נו, תגיד משהו...".
איך יכולתי? התפוצצו לי זיקוקים בתוך הראש.
היינו יחד חצי שנה.זה היה נהדר בכל שלושת החודשים הראשונים, עד
שהקסם, שהופעל עליי החל להתפוגג. איתה, אני לא אגיע אל
הכוכבים.

(3)כל מה שעולה חייב לרדת, אלא אם הוא יוצא מהאטמוספירה
ונכנס למסלול.

את יעל פגשתי ממש במקרה, אחרי שנים, שלא ראיתי אותה, אצל חבר
שלי.
אני הייתי מובטל, אף אחד לא חיפש  פיסיקאים בזמנו, אז חתמתי
בלשכה.הייתי יושב אצל חברים שלי, שותה בירה,אוכל פיצוחים
ומהרהר על החיים שלי, מה שתמיד התחיל בסקירה קצרה ועובדתית
ותמיד הסתיים באותה שאלה חסרת תשובה: אני בן 27, בעל תואר
בפיסיקה, מובטל.מה עכשיו?
זה היה יום רביעי, שהיא נכנסה לבית של שוקי רק בכדי להחזיר לו
שתי ביצים, שלקחה ממנו יום לפני.אני ישבתי על הספה, בכפכפים,
מכנסיים קצרים וחולצה,מלאה בקליפות גרעינים, שלפי הכתמים
והריח, הייתה עליי קצת יותר משבוע.איך שהיא ראתה אותי, היא
נשפכה מצחוק כל כך, עד שהיא התגלגלה על הרצפה וכשניסתה לקום
חטפה מכה בראש מהשולחן והתעלפה.שוקי האשים את המראה המגוחך
שלי, אז בסופו של דבר אני לקחתי אותה אל מד"א.רכנתי מעליה,
כשהיא התעוררה, עדיין לבוש בחולצה המוכתמת והמסריחה והיא
התחילה לצחוק פעם שניה, עד שחשה בכאב, שבראשה ופרצה בבכי.עכשיו
היה התור שלי לחייך.
"מה אתה מחייך?" היא שאלה, נעלבת.
אני, חייכתי, כי כשהיא בכתה ככה,  פתאום שמעתי מוזיקה וראיתי
אור מסביבה.שניה אחרי זה, כשנישקתי אותה החללית עפה אל השמיים,
עזבה את כדור הארץ ונכנסה למסלול.