כנראה שהפחד שלי הוא בין הנדירים שקיימים על פני כדור הארץ.
הרי הרופאים המציאו שם לכל סוג של פחד, ולזה שלי עדיין אין
אפילו מינוח מקצועי.

האם אי פעם שמעתם על בנאדם כמוני שיש לו פחד בלתי מוסבר ממעברי
חצייה? שהמעבר המהיר מלבן לשחור גורם ללב שלו לדפוק מהר כל כך
שכמעט ואין הוא מבחין בין פעימה לפעימה?
אני משער שלא שמעתם, וככל הנראה לא תשמעו.

פסכילוגים הציעו לי תראפיות רבות לטיפול בהפרעה הקלה שלי. אף
אחת מהן לא נראתה לי הגיונית ולא חשבתי שתעזור לי, אבל לאחר
שפניתי לפסיכיאטר שרשם לי תרופה שגרמה לי להפרעות חמורות פי
עשרת מונים מאשר פחד ממעברי חצייה, החלטתי לנסות את אחת
הפשוטות ביותר שהוצעו לי.

"הקרן במוחך תמונה של משהו שאתה מאוד אוהב בצורה רציפה כל פעם
שתהיה צריך לעבור מעבר- חצייה" - כך הוצע לי לעבוד. קיבלתי
גישה זו והבטחתי לעצמי שאיישם אותה.

למחרת בדרכי לחנות הפרחים של אחותי שרית, נתקלתי במעבר - חצייה
והחלטתי שלא כהרגלי לנסות ולחצות אותו.
הקרנתי במוחי תמונה של גלידת שמנת עם פיסות קטנות של תות שדה,
וחציתי את המעבר בבטחה צעד אחר צעד.
שמעתי צפירה, אך כמו שהומלץ לי התרכזתי אך ורק בתמונה שאני
מקרין לעצמי... עוד הספקתי לראות את פלג הגוף התחתון של גופי
נרמס ע"י המשאית, אך המחשבה על גלידה טעימה גרמה לי פשוט
להתעלם מהמראות. היו לי 24 מאיות שנייה מאושרות עד שהמוח שלי
נרמס.