ה ק ר י א ה ל ק ר ב של יהודה המקבי
(הרקע- כפר ביהודה, שאליו נסו פליטי מודיעין)
צעירה ( מתהלכת, כמו חולמת ושרה):
כצבי זה המדלג על סלעי ההר
עובר יהודה מכפר אל כפר,
מקבץ כל צעיר, נר אל נר,
מלכד ללפיד גדול, בוער.
אור ביהודה..אור בגליל..
(בזעקה) ננפץ כל אליל!
כולם ננפץ כל אליל!
זקן: (מופיע לפתע, מתקרב אל הקהל כרוח רפאים:
אויה!!
כי הנה ימים באים
ובכי נשמע בהרי יהודה
והספד ונהי בהרי הגליל
וחרב יוון קוצרת הכל.
חרב אכזרית, חרב נוקמת
וכל איש שנותר, כאוד מוצל
ורעב גדול אותו אכל..
כולם: ר ע ב!
זקן: כי הנה נטש איש את שדותיו
ויצא לקרב
ולא חרש..ולא זרע ולא קצר
ויגזול היווני הכל שנותר,
א ו ו י ה!
כולם:אוויה לנו!
זקן: כי אין כל גרגיר
ורועה לא יחלל
וכורם לא ישיר -
כולם: אויה!
זקן: כי את בניהן מבכות אמהות
ובשחורים מהלכות כלות
ובכל עיירה ובכל כפר
אב מבקש את בנו שנעדר -
כולם:אויה!
זקן: כי עוד מעט שריד לא ישאר
וכל ישראל - כמו כפר בוער
והיום מעורפל והלילה שחור
ואלוהים זועם ואיש לא יעזור
והגואל מסתתר טאי שם בהרים
וקולו עוד לא ירעים:
אלמוני (מופיע לפתע על סלע מאחורי המתאספים. בהשמע קולו, כולם
מסתובבים אליו):
ע ב ר י ם!!
עד מתי תקשיבו לאיש הזקן ?
האם כמו כבשים את צווארנו למאכלת ניתן?
האם בשקט את הרוצח נפגוש
וכל איש שיישחט יהיה לקדוש ?
האם דמכם לא זועק: נ ק ם!
שן תחת שן! דם תחת דם!
פליט: ומי שמך אישי כה לדבר ?
אחר: פיו חוצב להבות!
אישה: וגופו כשל נמר..
פליטה א:הלא תדעוהו, הרי זה..
פליטות: שלום עליך יהודה!
יהודה: עליכן שלום נשי מודיעין
אני הוא יהודה המקבי,
בנו של מתתיהו הכהן מכפר מודיעין
וכה אמר אבי הזקן:
אתה יהודה, שאגרופך מקבת,
אתה תהיה ראש לאחיך
ואתה תשמיד את המפלצת המתועבת.
הם יבואו עליך ברבבות כארבה
ואתה תלחם בהם, אף אם העם לא ירצה,
אתה תדחוף אותם אל פי התהום
ותכה ותכה
עד שה ם ירצו שלום!
פליט: שאלה לי אליך יהודה בן מתתיהו!
יהודה: שאל אדוני!
פליט: ואיך נלחם בלי חנית ובלי חרב
נגד חיל השכירים, הזורם בלי הרף?
יהודה: לא הרבים ניצחו בכל דור ודור,
שמשון היכה פלישתים בלחי של חמור
ואת סיסרא, המצביא המפואר
אלוהים לידי יעל מסר.
פליט: זה היה פעם, לפני שנים רבות,
כך אותנו לימדו האבות.
יהודה: לא פעם -רק אתמול - היום- גם מחר
הקרב יסער -
קרב מעטים נגד כוח גדול,
הרוצה על כולם לשים את העול!
פליט אחר: אמור לנו יהודנ ואיך ננצח?
יהודה: היד ה' תקצר לתת רבים
ביד מעטים ?
הן לה' התשועה ורוב חיל לא ימלט
הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם
להשמידנו עם נשינו וטפינו
ולבוז את שללם
ואנחנו נעמוד על נפשנו להלחם
בעד חיינו ותורתנו,
אך מי מפחד ורך הלבב -
לא יצא לקרב
ואשר יקרו לו אשתו ובניו
מן ה ח ו פ ש -לא יצא לקרב!!
פליט: האם דרך אחת נשארה אך ורק
לאבות ולבנים..רק קרב.. מאבק?
יהודה: אכן יש דרך אחרת אמנם
לרדת מהרים אלה לנמל יפו
ולעלות על ספינה ולהפליג
לגולה -
השקטה, השווה והעשירה
ולהיהפך לכבשה טובה
בתוך הצאן הטוב והמועיל
ולדעת,
שכל עוד אפשר אותה לחלוב,
כל עוד אפשר אותה לגזוז,
היא תהיה בטוחה בתוך המכלאה,
אך ביום בו לא תוכל לשלם
תמורת שלווה יבוא הסוף
ןחלום השלום והשלווה יחלוף!
פליט: וכאן? האם לא נוכל לבוא אתם לשלום?
יהודה: אחי היקרים,
לשוא תראו בי גיבור, צמא דמים,
לא לי חיי חייל אלים.
הנה ניצב לפניכם איכר,
שבמשך שנים לא ירד מההר.
הו, מי כמוני רוצה בשלום,
שלום אמת -
מי כמוני אוהב ללכת אחרי צמד שוורים
עם השחר
ולפורר רגבי אדמה ריחניים,
מי כמוני, אחי, אוהב לעבוד
על יד המפוח
ולהכין אתים ומזמרות
ולא חרבות,
אך לכל אהבה יש מחיר
והאדם הרוצה חופשי לחיות
על אדמתו-
מחוייב לשם
ולחופש מחיר אחד בכל העולם,
שווה לכל אדם -
רק ד ם!
כולם: התבטיח לנו ניצחון ?
יהודה: לא ניצחון אבטיח, אחי בני חורין
רק סבל, רק דמעות ודם!
כולם עד מתי יהודה?
יהודה: עד בן חורין יהיה כל העם
עד שינוס החושך וישלוט האור,
עד שנקרא לארץ דרור,
עד שנוכל לתינוק לומר:
תחיה בשלום, היה מאושר!
פליט א:אכן, כנים דבריך, יהודה.
פליט ג: הוליכני והלכתי אתך אני וכל בני!
כולם:נלך לקרב!
(בנות יוצאות במחול ורוקדות "מחול הקרב", כשבידיהן חרבות)
יהודה: (בתום המחול עולה על הסלע, פונה מזרחה, מרים את ידיו אל
השדמים ופותח בתפילה. הקהל חוזר על כל משפט של דברי התפילה):
אל, אלוהי ישראל,
הגדול והנורא,
שפוך חמתך על הגויים,
אשר לא ידעוך
ובשמך לא קראו,
זכור בריתך, אשר כרתת את אבותינו
והשמדת את כל החיל הזה לעינינו,
למען ידעו העמים כולם,
כי אתה הפודה את עמך ישראל
מכל צרותינו -
תן ניצחון בקרב!
כולם: תן ניצחון בקרב! (שלוש פעמים) נשארים כשידיהם
פרושות אל השמים עד שיורד המסך).
נאום הניצחון ליהודה
שמעו את דברי, גיבורי ישראל,
לא לי השבח ולא לי ההלל
אליכם אריות וגוזלי נשרים
דברי :
לשווא תראו בי גיבור צמא דמים,
אוהב קרבות, חייל אלים!
התדעו מה כבד עלי נטל האחריות
כלפי כל צעיר, שיוצא למות?
וכל פעם שאני מוליך אותם לקרב
הפחד בליבי, שהקרב הוא לשווא,
כי אם גם אכרות מאה ראשים,
מחר המפלצת תצמיח חדשים,
כי לרשות יוון כסף, זהב
ובו מחדש תגייס חיל רב
ואז אביט סביבי: הנה אנשי העמל,
שהוכרחו להניח חרמש ומגל
ולצאת ולהדוף גל אחרי גל
ולמען להגן על חיי האומה
בגופות שלהם הקימו חומה
והם רצים ובפיגיון רגיל
משליכים את עצמם לחסל פיל
ובברד חיצים, בקרב סוער
חשים להציל חבר
ואז אביט אחורה ואראה זה העם
ומשאלה אחת, יחידה בליבם-
שלא לשווא נשפך הדם!
תפילה חרישית של כל אם ואב-
שתהייה זו המלחמה האחרונה!
וכאשר סוף סוף סאון הקרב
לחלוטין ידום -
יתקעו האויבים כף בכף
ובוא יבוא השלום!
אך עלי לחשב בשכל קר
ותמיד לראות אויב אכזר,
אשר אף אם ינוח, הרי לא ישקוט,
עד אשר ישמידנו וכאן ישלוט
ואנו שהשכול מר מכל
עדיין לא פסק בתוכנו למשול
צריכים להמשיך, להמשיך ולחיות
ימים לעמל ומנוחה בלילות.
ייצא האיכר לחרוש השדה
וביום הקציר לאלוהים יודה,
ויברך יום יום ברכת המזון
וילך הרועה בעקבות הצאן,
ובתוך ארצנו דור יגדל-
אנשי שלום, אנשי עמל,
אך אם יבוא שוב היום והאויב
יאיים,
על טף הרך, על בית אב ואם-
נצא שוב כולנו, כמו תמול שלשום
להגן על ארצנו ובליבנו שלום
ונקריב למען השלום את כל היקר
למען השמש, שתזרח מחר,
למען ילדנו שיהיה מאושר
ובן-חורין ללא שפיכת דמים,
בארץ זו שהבטיח אלוהים
לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
האמינו לי, כי יום זה קרוב-
הנה עומדות רגלינו בעיר שלם
ואכן, שיר ליין ישיר הכורם
והנוקד יחלל שיר הלל
לנצח ישראל.
אכן, שמחו היום במרום זה הזך,
שמחו, כי האויב מוגר וברח,
ובטרם יקום, זמן רב יהסס
אם שוב ישוב, כי אירע כאן נס.
כי בכל דור ודור קם עלינו צורר
ואלוהי ישראל עלינו שומר,
כי כל עם שעלינו קם - הושמד
ומזירת ההיסטוריה מזמן ירד -
בבל -מצרים - פרס- עם רב,
כולם נעלמו ואינם עכשיו.
ועמנו העומד במערכה וגבנו אל הים
זה אלף שנים חי וקיים!
לכן שמחו נא היום בני ישראל,
הללויה, הלל, הלל!
בתופים ומצלתיים -
צאנה במחול בנות ירושלים,
שירו ילדים, הללו אבות,
כי עלינו נגזר להילחם, כדי לחיות,
היום עלינו לשיר ולרון,
כי אלוהים אתנו ולנו הניצחון.
הכו בתוף,
כי ללילה בא סוף!
חשפו אור!
תם הלילה השחור!
תחוללנה בנות והקהל יצהל,
ומחר עם השחר נצא לעמל:
נפתח תלמים וגרעינים נמטיר
ושיבולי-זהב יפצחו בשיר,
שיר לעובד שגרעינים טומן,
ואלוהי השמים יען: "אמן!"
אך אם שוב האויב לארצנו יחדור,
אזי כל העם יהיה גיבור.
כולנו נהיה לה חומה ומגן -
את ארצנו לא ניתן!!
מתוך המחזה "אורות בחשכה" שהציגו בבימויו של המחבר תלמידי
בי"ס "כצנלסון" בחולון על הבמה ועל רקע קברי המקבים, במשך שנים
בחג החנוכה. |
