ישבתי על הספסל ודיברתי איתו. ממש כמו בשיר
"בלילות הקיץ החמים יושבים ומדברים".
על מה אתם בטח שואלים?
נו על מה?! את השיחה הרגילה שלנו.
היי דיין
-היי גיל
מה נשמע?
-בסדר ואצלך?
טוב
-איך את מסתדרת אחרי התאונה?
... עכשיו אתם שואלים את עצמכם איזה תאונה?!
אולי אני מבלבלת יותר מידי אז נתחיל את הכול מהתחלה.
לפני שבועיים נסעתי עם החבר שלי לחגוג את השנתיים. אחח איזה
ערב.
כשחזרנו, נשמע ברקע השיר cant take my eyes of you השיר האהוב
עליי של לוריין היל.
ואז הוא אמר לי אני באמת לא יכול להוריד את העיינים שלי ממך.
והוא הסתכל והסתכל ו... לא יודעת יותר.
נפגשנו למעלה בשמיים ולא ממש הבנו לאן הגענו עד שה' שיחזר לנו
את הכול, ואז הבנו.
ה' אמר לנו לבחור לאיזה דרך ללכת. חשוב לציין, שכולם אמרו שאני
והחבר שלי, לא נפרד ושאנחנו אוהבים אמיתיים.
אז אמרתי לה' שאני רוצה ללכת לדרך הטובה, באמת שלא נזכרתי
במעשים רעים.
והחבר אמר שהוא רוצה ללכת לדרך הרעה.
באותה שנייה עברה לי שטיפת מוח של 30 שניות על בגידה, אהבה
ו... אכזבה!
"בגדתי בך".
ואז הלב שלי עשה תאונה התנגש חזק בריאות ו... לא יודעת יותר.
רק שהתעוררתי בבית חולים. ואמי לצידי.
והחבר שלי על משכבו.
עניתי לגיל:
טוב. ואתה?!.