הייתי בן שש. שש. מה ידעתי אז, לעזאזל? זה המשהו הזה באפריל,
לא זוכר כמה. כן. יומולדת. יומולדת שש. אמא ואבא הביאו לי
מתנה. אני זוכר שרציתי רובוטריק. את זה שהופך למכונית מירוצים.
ביקשתי מאבא את הרובוטריק יומיים לפני והוא אמר- "נראה".
וחייך. אז חשבתי שהחיוך הזה אומר שבטוח בטוח הוא יביא לי את מה
שביקשתי. היום אני כבר יודע מה זה אומר.

 זה היה בצהריים. חזרתי מבית ספר עם אורי, זה האח הגדול שלי.
הוא היה בן עשר. כשחזרנו, אמא ואבא היו בבית. אבא אמר:
"יומולדת שמח, חמוד", ואמא ליטפה לי את הראש. "הבאנו לך
הפתעה!" היא אמרה לי. שאלתי "איפה זה?", הייתי בטוח שאבא קנה
לי את הרובוטריק. אבא הוציא שקית מתנה מאחורי הגב. "הנה.
תפתח". פתחתי את השקית בהתרגשות. אורי הלך לחדר כי אמא ואבא
התייחסו רק אלי והוא התעצבן.
 בתוך השקית הייתה עוד שקית. "זה לא רובוטריק." אמרתי. "לא
חמוד", אבא אמר. "אתה תאהב את זה- עוד תראה."
התבוננתי בשקית. בתוכה היו כדורים קטנים בכל מיני צבעים. "מה
זה?" שאלתי את אבא. אבא צחק. "תפתח. יש הוראות."
הלכתי עם השקית לחדר. שנייה לפני שנכנסתי שמעתי את אמא אומרת
"אמרתי לך שהוא יתאכזב."

פתחתי את השקית בתוך החדר. רוקנתי את התוכן לתוך היד. היו שם
ארבעה כדורים קטנים. אחד כחול, אחד כתום, אחד ירוק ואחד צהוב.
בהתחלה חשבתי שאלה ג'ולות. אבל הם לא היו קשים מספיק. היה בתוך
השקית גם פתק קטן. עדיין יש לי אותו. כתוב עליו:

      "להשרות היטב במים חמים"

אבל הייתי בן שש, חודשיים אחרי תחילת הלימודים. גם לא קראתי
בלי ניקוד. לקחתי את הפתק לאורי. אורי היה בחדר שלו ושיחק עם
רובוטריק. היו לו הרבה רובוטריקים ולי לא היו בכלל. הראתי לו
את הפתק. הוא הסתכל בפתק ואמר: "כתוב פה שצריך לשים את זה
במים."

הלכתי לאמבטיה ומילאתי מים בכיור. זרקתי את ארבעת הכדורים
פנימה. בהתחלה לא קרה כלום, אבל אחרי כמה דקות ראיתי שהכדור
הכחול מתחיל קצת להתרחב. אחריו גם הכתום, אבל הרבה יותר לאט.
הוצאתי את הכדור הכחול והחזקתי אותו ביד. הוא המשיך להתרחב
ולגדול. אחרי עוד דקה או שתיים הוא התחיל לקבל צורה. קצת
מאורכת, בליטות התחילו לצאת ממנו ולהתארך. הבטתי בו בתדהמה.
הייתה לו צורה של- של חתול קטן. חתול שרק עכשיו נולד. פיצפון
כזה, עם אוזניים קטנות ורגליים קטנות. והוא זז! הוא זז מעצמו.
הפכתי אותו לראות אם יש בטריות אבל לא היה כלום. הוא היה חתול
חי.
חיוך גדול התחיל להתפשט על פני, אבל תוך רגע נעלם. משהו לא היה
בסדר. לחתלתול הזה לא היו עיניים. הוא גם רעד נורא. התבוננתי
בכדורים האחרים. הכתום כבר התחיל להתארך, הירוק והצהוב רק
התנפחו מעט.
החתול שביד שלי פירכס בעוצמה. הוא ילל. יללות של כאב.
הוצאתי את הכתום. היה לו ראש. והיו לו עיניים. אבל לא היה לו
אף ופה. גם הוא רעד נורא. כל הגוף שלו התכווץ שוב ושוב כשהוא
מנסה לנשום ולא מצליח, ועיניים הקטנות שלו הסתכלו לתוך העיניים
שלי. באימה. בינתיים החתול הכחול הפסיק ליילל והפסיק לרעוד.
הוצאתי מהר את הירוק והצהוב. קיוויתי שלא יהפכו לחתולים. אבל
כבר היה מאוחר מדי. הירוק התנפח לצורה מעוותת לגמרי הראש היה
מכופף כולו אחורה והצוואר היה שבור. היו לו שלוש רגליים וגם הם
היו עקומות  ולא במקומות הנכונים. החתול הצהוב כבר בכלל לא היה
דומה לחתול. החזקתי את כולם בידיים וחיבקתי אותם ובכיתי.
וכשהבטן של הצהוב נפתחה וכל הדם והמעיים שלו נשפכו עלי, אספתי
הכל והלכתי לסלון. אף אחד מהחתולים כבר לא זז.
הגעתי לסלון. אמא ואבא היו שם. "מה קרה?" אמא נבהלה. "מה
עשית?" אבא קם על הרגליים. זרקתי את הכל למטה. על השטיח החדש.
"אתם רוצחים!" צרחתי. "אתם רוצחים!!!" יבבתי בבכי. "מי שם
חתולים בתוך כדורים??? מי???"

 יותר מאוחר אבא נכנס אלי לחדר. "חמוד, תקשיב" הוא אמר. "זו
הייתה תאונה. אי הבנה בסך הכל." הוא ליטף אותי. "בהוראות כתוב
שצריך לשים במים חמים. אם שמים אותם במים חמים זה עובד." הוא
חיבק אותי ואמר: "אל תדאג, מחר אני הולך לקנות לך את הרובוטריק
שביקשת."
 "אני לא רוצה רובוטריק." אמרתי.
 "אז מה אתה רוצה ליומולדת?" אבא שאל.
 "אני רוצה שלא ישימו יותר חתולים בתוך כדורים. אף פעם."
אמרתי.
 אבא אמר: "אוקיי חמוד, אני אדבר עם האיש שמכר לי אותם בחנות,
בסדר?" הוא חייך את החיוך שלו. "נראה."