מוקדש לנטע, מטורפת בפוטנציה עם תעודות, ובנאדם יקר.


"נו!!! דוד! תעשה לי סיפור!!!", ידים קטנות נתפסו בו מאחור
ונתלו בכוח. "תעשה לי סיפור!", צעקה שוב, למקרה שלא הבין את
השאלה בחצי השעה האחרונה. "לא עכשיו נטע! אני מסטול מהתחת!",
צעק כשהוא מושך את הילדה מעליו, משלח אותה לכיוון המטבח. "לכי
תכיני אוכל, זה בריא." "לך תזדיין! אני מביאה את הסכין
קומנדו!" "הא? מאיפה לילדה בת 7 יש סכין קומנדו?", שאל מעבר
לענן ערפול. "אבא קנה לי ליומולדת", נטע ענתה בטבעיות ילדותית,
ממש כמו שילדות אחרות דיברו על בובות או בגדים, "והשחזתי אותה
ממש לא מזמן." "אולי כדאי שאני אחשוב שוב על רעיון הסיפור
הזה." חיוך זדוני עלה על פניה של נטע בזמן שהתיישבה מול אורי
ותפסה את זקנו. "תעשה לי סיפור!" "אההה! טוב-טוב! אני אעשה לך
סיפור! איזה סיפור את רוצה לשמוע בכלל?", שאל כשהוא מנסה לתלוש
את המטרד הקטן מזקנו. "תעשה לי סיפור על שפנים בלי אוזן! שפנים
מסטולים בלי אוזן! או-או-או! שפנים מסטולים בלי אוזן אבל עם
בננות קטנות על הברכיים!" אורי נאנח, "זה לא יכול להיגמר
טוב...

שקט נפל על היער, ורוח נעימה שטפה את כר הדשא. הרוח התערבלה
בין העצים ושיחקה עם מספר עלים שחומים. לא שזה עשה אותם פחות
טובים, את העלים השחומים כמובן, הם היו טובים בדיוק כמו העלים
הירוקים וצבעם השחום לא נתן להם שום מעמד נחות או משהו כזה.
בכל מקרה, העלים השחומים התערבלו להם בניחותא מטה, לא לומר
מזאת שעלים שחומים תמיד מגיעים למטה, פשוט במקרה זה העלים בחרו
שכך, ללא קשר לצבעם. הם נחתו בעדינות על ראשו של שפן קטן. שפן
זה, עם חיבה עזה לעלה ירוק, ואני לא מתכוון לחסה, היה עסוק
באותו רגע בדחיסת אפו אל שקע בעץ. לא נתמקד כרגע בסיבות שבגללן
שפן זה מנסה לדחוס את אפו לשקע בעץ כרגע, אלא בעובדה שחסרה לו
אוזן, השמאלית אם נדייק. אבקש מכם לציין זאת לעצמכם שלשפן זה
חסרה אוזנו השמאלית, דבר זה היינו חיוני להמשך הסיפור. Mind
you, גם, שלשפן זה, בצורה תמוהה למדי, גם הייתה בננה קטנה,
ששכבה בנינוחות צהובה על ברכיו של השפן. פרט זה גם הוא חיוני
להמשך הסיפור, במיוחד משום זאת שהבננה תככב במרבית מאירועי
הסיפור כצד פעיל ובכלל, היא אחלה בננה!

"אווווווו!", כאב חד עבר בזקנו בעוד העולם נמשך מעלה, "למה
עשית את זה לעזאזל?!?", צעק אורי. "משעמם! רוצה סיפור כיף!",
צעקה נטע לתוך עיניו האדומות, "תעשה שהוא יפגוש מישהו מצחיק!"
"אווו! אוקי אוקי!"

לפתע, ממש ללא אזהרה, קפצה הבננה מבין ברכיו של השפן, ואמרה
בנונ-שאלאנט השמור לבננה צהובה כל כך, "וואלה! חזי, אחי, בוא
נזוז!" לעומד מן הצד, היה נראה זה כאילו קיפצה הרגע הבננה מבין
ברכיו של השפן, חזי שמו מסתבר, ודיברה אליו. דבר זה אכן היה
ולא היה תוצר של מוחו המעוות של העומד מן הצד. השפן מאידך,
המשיך לחקור את גבולות הסיבולת של חוטמו. "חזי... צא מהסרט.
אתה לא דוב, זו לא כוורת, ואין שם שום דבש!", הבננה הסבירה
בסבלנות. חזי נאנח וסובב את עיניו לעבר הבננה, "אני לא מחפש
דבש ואת יודעת את זה. אני מנסה להגיע אל הקססה שלי, שאם כבר
הזכרת לי, לא הייתה שם אם לא היית מחליטה שזה מיקום טוב להחביא
אותה מעיני השוטרים." הבננה חייכה בנבוכות ובמשיכת כתפיים
אמרה, "הם לא מצאו אותה, נכון?" "הם לא חיפשו אותה בכלל!",
צווח חזי, "אנחנו בפאקינג יער! ואני שפן מזוין! למה שיחפשו עלי
קססה?!?", פרוותו האדימה. "חזי בייבי. בוא נודה בזה, אתה נראה
די מסוכן. האוזן החסרה הזאת, הפרווה הסתורה. אתה חיה רעה, ואין
לך שליטה על זה." הבננה חייכה מקצה לקצה, "בוא גבר, נתחיל
מכות." חזי נאנח ובגירוד אכזבה נפרד מקססתו לשלום.

"סוף סוף!"
"מה?"
צליל של להב נשלף וסכין הקומנדו נשלחה אל צווארו, "פעם ראשונה
בסיפור שמישהו מציע מכות ואתה מפסיק? תמשיך, תמשיך!"

חלק מכם עלולים לתפוס את הרעיון של בננה המכה שועל תמים למראה
כמצחיק, במיוחד אם אומר לכם ששמה של הבננה הוא ברכה ושהשועל
חייב לה חפיסה של קאמל נונ-פילטר. חלק מכם אפילו עלולים לגחך
למשמע דברי הנאצה שיצאו מפי הבננה על ראשו של השועל התמים.
החלק מכם, שהוא כל כך קר וחסר רחמים, ותרשו לי להוסיף אכזר,
לצחוק כך על אומללותו של יצור אחר, בוודאי חי חיים משעשעים
למדי. ובהזדמנות זו הרשו לי להזכיר שסיפור זה הוא פקטיבי
לחלוטין, ואף חיה או פרי לא נפגעו במהלך הכתיבה. זאת כמובן,
בהנחה שסיגריות זה לא חיה או פרי, שאם כן, הרבה מהן עברו מן
העולם.

"אתה סוטה...", מלמלה בזעם.
"מה עוד חדש?", הוא העביר יד על זקנו, "מאז שזיינתי את הקקטוס
ההוא מול סבתא, כולם חושבים שאני ממש חולה." "אני לא מדברת על
זה, אני מדברת על הסיפור. תחזור למכות, ושיהיה יותר דם."

באותו זמן בדיוק, מרחק כמה פסיעות מראשו החבול של השועל, נגס
חזי בחוזקה באפו של הצב המניאק שגנב לו את הקססה. לא הפריע
לחזי העובדה שהצב היה זקן למדי, במונחי צב לפחות, ושמעולם לא
ראה את הקססה של חזי, או כל קססה אחרת למעשה. שום אדם או צבא
לא יכלו לשכנע את חזי באותו רגע שהצב אינו מחביא את הקססה
החמקמקה בשריונו. הצב מצדו, לא התרשם כל כך מטירופו של חזי.
האחת, משום שצפה בקרב המרתק בין הבננה לשועל, ושנית, מכיוון
שלסתותיו של חזי נסגרו במרחק של לפחות חצי רגל מאפו של הצב.
ואז נפל גשם של דם.

"מה זאת אומרת גשם של דם?", עיקמה נטע את אפה.
אורי משך בכתפיו, "את יודעת. ארובות השמים נפתחות, דם זורם כמו
מים וכל זה."
"לא קונה את זה."

גשם הדם נפסק חדות, והתברר כפרץ שעף מאפו השבור של השועל
התמים. הבננה ניגבה את קצה בפרוות השועל ותפסה את חזי באוזנו
הטובה. "בוא אחי, נלך לעשן איזה משהו."
חזי, בעודו נשבע נקמה בצב הגריאטרי, מיהר בעקבות אוזנו.

"אני צריך משהו קטן. תכיני לדוד ראש", אורי נשכב אחורה והמשיך
לדבר.

"41 ראש ולא תופס!", התעצבנה הבננה ושאפה את העשן הנותר מן
הבאנג השחור כבר. "יבטח שלא תופס... את מעשנת כבר 20 שנה כל
יום כל היום. את לא זוכרת מה זה כבר להיות סחית, בטח שלא
תרגישי כלום...", חזי שפשף את עיניו בנחישות. "תכיני ראש." חזי
אחז במצית ביד רועדת ושאף בחוזקה. "פי כוסאמק! חזק החרא הזה!",
השתעל כשסיים. "41 ראש ולא תופס! מה חזק, מה?" הבננה קיבלה
גוון אדום, ומכיוון שגוון זה לא התאים לה כל כך, וויתרה עליו
במהרה וניסתה ירוק בהיר. מה שהלך לא רע בכלל. "פשש... אם לא
הייתי כל כך מסטול, הייתי יכול להישבע שקיבלת גוון אדמדם ולאחר
מכן גוון ירוק בהיר.", אמר חזי בעודו מרחרח את העשן הנותר.
מלותיו נפלו על אוזניים, או המקביל הבנני של אוזניים, ערלות.
זאת מכיוון שברגעים אלו ממש ניסתה הבננה צבעים שקטים. "עוד
ראש?", שאל. "עוד ראש."

"נו, מה עם הראש שביקשתי?" אורי נשען קדימה בחיפוש אחר הבאנג.
"הנה." ביד רועדת אחז אורי במצית והוריד את הראש. "פי כוסאמק!
חזק החרא הזה!" "תמשיך."

מספר שעות לאחר מכן, מצא היער את עצמו תחת מתקפת רעב שכמוה לא
נראתה מאז ביקור נבחרת הסומו בגביע הקנאביס בהולנד. חמושים
בקלצ'ניקוב חלוד ותחמושת לרוב, הטילו חזי וברכה טרור על היער,
בחיפוש אחר גרגרים, אגוזים וחומצה ליסרגית. למקרה שתהיתם,
החומצה הליסרגית זה בשביל הבננה. לקראת שעות השחר, התבצרו בגזע
עץ חלול, ולאחר שמיקשו את קרחת היער, התארגנו לשינה. הבוקר מצא
אותם מכינים קפה בפרימוס הנייד. "בננה, אני חייב למצוא את
הקססה שלי." הכריז בהחלטיות חזי. "היה שם בנזונה של ג'ראס. שתי
ראשים ואתה נופל." הבננה באותו רגע הייתה עסוקה בעיכול העובדה
שהיא ערה. "וואלה... אתה צודק. חייבים לעשות משהו." מלמלה
בתקווה נואשת שהדבר ישתיק את השפן. "זה הצב המניאק הזה..."
מלמל חזי בעצבים. "אה-הא. בליינד זה הוא, לך דפוק לו משהו
בשריון, אני אצטרף אח"כ" אמרה ברכה בשמחה של בננה אשר הולכת
לקבל עוד כמה שעות שינה. "מצד שני, אני זוכר שחיפשתי את זה
בעץ, אז יכול להיות שזה עדין שם?" חזי הסתובב אל הבננה ותפס
בצ'ופצ'יקה. "ברכה?" "חזי! יא חרא! עזוב לי את הצ'ופצ'יק! מה
אתך? זה לא בעץ חזי! כבר חיפשנו עליו פעמיים וזה לא שם. עזוב
תצ'ופצ'יק!" הבננה בעטה בברכו של חזי בכוח. "יותר טוב", אמרה
כששיפשפה את הצ'ופצ'יק. "שמעי, יש לי במחסן מסור חשמלי
תעשייתי, אפשר להוריד את העץ ולבדוק לעומק." "וואלה... אולי
פשוט נסתובב ביער ונשאל?", אמרה ברכה בעצלנות טיפוסית.

"נו, מה עכשיו?" נטע שאלה בעצבנות.
"רגע... אני צריך לחשוב מה הם יעשו עכשיו..."

גבירותיי ורבותיי, קוראים חביבים, ברוכים הבאים לתחרות הראשונה
מסוגה בבמה. אתם, כן-כן! אתם! יכולים לקבוע את המשך הסיפור.
אתם מוזמנים להעלות הצעות שונות ומשונות, בהתבסס על העובדות
הקיימות או על עובדות שהמצאתם ממוחכם הקודח. אתם מוזמנים גם
לכתוב את מספר השורות הפותחות את המשך הסיפור. באם מוחכם הקודח
לקח חופשה ואתם פשוט רוצים להביע את תמיכתכם(ואו לשפר) ברעיון
אחר, זה ישפר את סיכויו של רעיון זה לזכות. הרעיון המנצח יקבע
על ידי, בגלל שאני קובע. אני שומר לעצמי את הזכות להחליט
שרירותית מי המנצח במקרה של תיקו(או קרוב לתיקו). המנצח יקבל
הקדשה מיוחדת ויזכה לעלות לתחרות חצי הגמר היוקרתית, שפרטיה
יתגלו בהמשך. בכל מקרה, יהיה קטעים, אז למה אתם מחכים? המשך
הסיפור, או חוסר המשכו, תלוי רק בכם!