אני סגור בתוך עצמי,
רק אני ועצמי.
לפעמים משעמם לי,
לפעמים רע לי,
אבל יש בי עוד תקווה.
אני מקווה שזה זמני.
אני מקווה כי העולם עוד ישתנה.
אני מקווה שאדם יוכל להגיד את דעותיו בעולם
ללא חשש מדיעותיהם המפגרות של המשכילים.
אני מקווה כי יש בי עוד תקווה.
אני חיי את חיי לבדי.
אני מרגיש שזה רק אני ונשמתי,
אני מרגיש שכל העולם נגדי.
אני מרגיש חסרון.
חוסר בחברה סובבת.
חוסר באהבה.
האם זה יתכן,
האם זה אמיתי
ולמה אני תמיד לבדי?
מה אעשה, מה אוכל לעשות?
אני חיי עם עצמי, זה רק אני ושכלי.
זה רק אני ונשמתי...