יואב והשעון המעורר
"צלים צלים!! תתעורר!! צלים צלים!", כיסה יואב את ראשו בשמיכה
מתוך השינה, עדיין חולם. "צלים צלים!! יואב תתעורר!", צעק
השעון בקול הכי חזק שיכל להגיע אליו, "תתעורר, השעה כבר תשע
יואב, תתעורר!". פתח יואב את עיניו והסתכל סביבו, ישב על
מיטתו, עדיין בטראומה של ההתעוררות, וניסה להבין מה קורה ולמה
הוא מרגיש כל כך רע לעזאזל והתפרץ, "איך אתה מעיז להעיר אותי!
אני רוצה לישון! תעזוב אותי!", השעון שמע את הדברים וניסה
לעצור את הבכי, אבל כעבור רגע נשבר והתפרץ בבכי, "אתה... אתה
הבטחת לי אתמול שלא תכעס... אתה אמרת לי שאתה חייב להתעורר...
שאם לא תמצא סיבה טובה להיות ער אז תעדיף כבר לישון כל חייך!".
האם אמר דברים אלו? חשב יואב, הכל כל כך מעורפל, יתכן, לא זכר
דבר מאתמול, בלילה תמיד הרגיש שונה, היה נזכר בכל כך הרבה
דברים, היו לו תמיד מחשבות כל כך אפלות שהיו נעלמות עם בקר.
רצה יואב לנחם את השעון, הוא באמת רק מילא אחר בקשתו שלו, אבל
השעון כבר עזב מזמן, כמו כל כך הרבה לפניו.
יואב שובר צלחת
"בוקר טוב יואב", ברכה הצלחת את יואב, שישב לו לאכול את ארוחת
הבקר, "כן, כן, בקר טוב", ענה יואב בחוסר חשק וניסה לחשוב מה
כל כך טוב בו, אבל הצלחת לא הבחינה בחוסר חשק של יואב לדו-שיח
ואמרה "מה שלומך יואב, איך ישנת?", "בסדר", ענה יואב שוב בקוצר
רוח, וכל מה שרצה זה לחזור לישון, "אתה נראה קצת עצוב", המשיכה
הצלחת, "מה קרה?", יואב כבר לא יכל לשלוט בעצמו, "אני בסדר, לא
קרה כלום, פשוט תעזבי אותי, הבנת ת ע ז ב י אותי!!!", הצלחת
נעלבה וענתה בקול חלוש "אני רק מנסה לעזור, לא פוגעים במי
שאוהבים!", "תשתקי כבר!", צעק יואב והעיף את הצלחת בחוזקה על
הרצפה הקשה, שם מצא אותה כעבור רגע מרוסקת לעשרות חלקים ללא
רוח חיים.
מצוד
השניה בה יואב נזכר בכל הרגעים והשיחות שהיו לו עם הצלחת,
הייתה השניה בה החליט יואב שעליו לברוח מהבית. חזר יואב לחדרו,
הכניס לתיק האישי שלו, ארנק, מים ומספר בגדים, ורץ לכוון דלת
הכניסה של ביתו. באופן מאד לא מפתיע הסכינים כבר היו שם,
עומדים בשלשות ומפקדם קרא ליואב, "עצור!!!", רצה יואב לבחור
כוון אחר וחשב על המרפסת, אבל גם שם, עמדו, בשלשות המזלגות,
משנוכח יואב שאין לו לאן לברוח, ישב על הספה, כל כלי המטבח
התגודדו סביבו, "אתה לא זז מכאן בלי משפט יואב!", קראו.
המשפט
כל כלי המטבח ארגנו את עצמם מחדש ויצרו מעין שביל מהספריה אל
יואב, ומפינת החדר באה הקריאה, "לכניסת השופט, כולם מתבקשים
לעמוד!", ולאחר רגע ראה יואב את התנ"ך שלו, הזה שקיבל בבית
הספר בכיתה א' לאחר שסיים את ספר בראשית, מתקרב אליו צעד צעד.
התנ"ך ישב מולו וקרא "אתה מואשם ברצח של צלחת, מה יש לך להגיד
להגנתך!", יואב באמת החל להתעצבן וקרא, "מה אתם חושבים שאתם!
אתם כולכם שייכים לי! אני יכול לעשות איתכם כל מה שאני רוצה!
אתם למשל...", פנה יואב לכל ספריו, "תגידו תודה בכלל שאתם פה,
אתה יודעים כמה פעמים יכולתי לזרוק אותכם! אני הבעלים שלכם,
אני, השופט היחיד פה הבנתם!", התנ"ך קם ונראה כועס מתמיד וקרא
בקול "לא רק שאינך מביע חרטה על הרצח, אתה גם אומר דברי הבל
וכפירה!" כחכח התנ"ך בגרונו וקרא "אין אתה מותיר לי שום ברירה,
אני גוזר עליך עונש מוות! לעיתים פוגעים, יואב, במי שאוהבים!",
הסכינים התיישרו מולו בקו ישר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.