שאריות שנשרו ממך על גבי מיטתי
ובין חדרי לבי, ריחות שדבקו בי
מהתשוקה שלך
ומהבושם שקניתי לך בחו"ל.
בין מלים ריקות נשמע קולך
דרך שכבת הצבע שהענקתי לו, בטפשותי.
ופיך עוד דבוק
לפתח הבקבוק
שעכשיו חודרת לשוני אליו, אט אט
כמו שחדרת אלי,
וטעמך עוד בוער על שפתיי.
מגע אצבעותיך מחלל את שכבת האפידרמיס,
חודר אל בין זקיקי השערות,
אל תוך הורידים, אל תוך הדם.
דם! זהו רק משחק, רק סרט תורכי אתה אומר.
אני צמאה אליך, רוצה לבלוע אותך וחסל.
זכרונות מעופשים שוחים בנהר של הרס עצמי,
שוחקים לי בפנים
ועל ריפוד המכונית זועקים הם,
ובין רגליי, ובין דמדומי הזיותיי.
זדים הרגעים, הללו מאיימים להשמידני, מטושטשת,
מאבדת את חוט הטהרה בתוך כל הטירוף הזה,
בתוך טיפות הכיעור האחרונות
שנותרו משהלכת.