רגל אחר רגל,
יד אוחזת יד,
נקראנו אל הדגל
במסע אנו נצעד.

לא נפסיק ללכת,
עד נשיג המטרה,
ידך סביבי נכרכת,
כאומרת: "אין דרך חזרה".

זה אולי לנו הפעם,
המסע האחרון,
לא נפסיד, כי מה הטעם
לחזור בתוך ארון.

קו האש הוא יעדינו,
נשק על גופנו נח,
לא יתחילו בלעדינו,
בדרכנו למטווח.

לא נכחיש, אכן פחדנו
מפריצת המלחמה,
נחושים בסוף עמדנו
מול גורל אומה שלמה.

אל החופש מועדות פנינו,
את סבלינו נשחרר,
החרות ממש מולנו,
יש גם יש מוצא אחר.

לא העזנו כלל לחשוב
כי יש גם אפשרות שנייה,
אך בלב ידענו טוב
לא נרים יד לכניעה.

השלום אבד מזמן,
אף שניסינו את הכל,
אז בטרם יוותרו כאן
רק גופות מתים ושכול
נתאחד כולנו יחד
ונכה את הטרור,
גם השמאל עכשיו בפחד
כי מעז יצא שחור.

חבל רק שחפים מפשע,
נקטפו בטרם-עת,
בידי כוחות הרשע,
שלא רוצים שלום-אמת.


יקירינו כבר איבדנו,
התרגלנו למצב,
אבל טרם עוד הפסדנו,
קץ לכך נביא עכשיו.

גם גדולים, הודו לאט
בהחלט שכבר נמאס
מרג'וב וערפאת,
הג'יהאד והחמאס.

אז בעוז נחזיק ידיים,
ונצא להלחם,
ונכה בהם כפליים,
זכרו שאלוהים אתכם.

כמו לאורך כל הדרך,
ננצח את הקרב,
נוסיף אז לתנ"ך עוד כרך,
נקבל אישור של רב ...

אחרי שננצח,
איש בנו לא יזלזל,
אף אחד לא יתווכח,
אין גדולה כישראל.