לוקי, חד הקרן המאושרת ביותר בעולם, קמה בבוקר עם חיוך מאושר
על הפנים.
עיניה הכחולות נצצו באושר מסנוור וליבה מלא אהבה כלפי העולם
והחיים. פרוותה הלבנה הבהיקה יחד עם קרני השמש הזהובות שחדרו
את ענפי העצים ביער-העד הירוק.
לוקי קמה ממקום משכבה, בלב מלא תקוות לגבי היום החדש, שאך עתה
התחיל.
"כמה יפות ונוצצות קרני השמש היום, כמה יפה השתקפותן על הטל
המכסה את עלי היער, כיצד הוא מבריק ונוצץ, מחליף צבעים עם כל
זווית ראייה מתחלפת, כמה אדום צבע הוורדים היום וכמה צבעוניים
כל שאר הצמחים והפרחים...
היער היום כל כך יפה!
היום טומן בתוכו כל כך הרבה אפשרויות! כל כך הרבה הזדמנויות,
מצבים, דמויות ודרכים חדשות וטובות יותר!
אני כל כך אוהבת את החיים!
כמה מאושר העולם!"
לוקי הילכה וטיילה לה בשבילי היער הירוק-הצבעוני ומסביר הפנים.
נדמה היה שבכל יום היה המצב נעשה טוב וטוב יותר.
הפרחים מכותרי-העלים עטו על פניהם חיוכים לבביים לכבודה, העצים
הטו עליה את צילם המגן, הפרפרים התעופפו בעליצות ושעשעו את
ליבה, קרני השמש צחקקו אליה, בעודן מאירות את פלאי היער באור
עליז.
לוקי היתה מאושרת.
בעצם, לא היתה מאושרת ממנה!
היא קיפצה ודילגה לה באושר, אל תוך התהום הסמוכה.