-"תסתכלי לשמים" אמרתי
-"תיראי הם יפים ואפורים"
-"עוד מאט ירד גשם אנחנו צריכות לחזור הביתה"
"למה?" שאלתי וניסיתי לתת פתרונות חלופיים "בואי נשב לנו
בגומחה של חנות תל-אביבית נעולה נדליק סיגריה ונתבונן באנשים
שמעולם לא עצרו ליראות עד כמה שהגשם יפה ולכן הם בורחים מפניו"
מעולם לא אמרו לו תודה חשבתי, הרי הוא שוטף את כל הרוע מהעולם
לפחות לכמה דקות, מנקה את הדם מהכבישים והקניונים גורם לנו
להישאר עם עצמנו מתחת לפוף ולחשוב. "אני לא אוהבת את הגשם" היא
קטעה את מחשבותיי "הוא גורם לי להרגיש בודדה" בשניה שהיא סיימה
לדבר הטיפה הראשונה ירדה עלי ואני הרגשתי צורך עז לרוץ בגשם
להרגיש אותו שוטף אותי מהכאב שהיא מעולם לא ידעה שיש בתוכי
אולי אפילו לשטוף את הצלקות והדם הקרוש שמשום מה גרמתי לעצמי.
כל כך רציתי שמישהו יחבק אותי ועם זאת מעולם לא נשארתי שניה
אחרי שהוא גמר. תמיד העדפתי אותם לאותו הרגע אולי כי אין לי מה
להציע חוץ מסקס או שאני פשוט מפחדת מהפרידה עד שאני אפילו לא
מתקרבת. נעמדתי בגשם והיא באה ותפשה אותי, גררה אותי בחזרה
לתחנת האוטובוס מתחת לדיזינגוף סנטר כדי שתגן עלינו מהגשם.
איזו אירוניה חשבתי לעצמי כי מהפיצוץ היא לא הגנה אך לא אמרתי
את זה, אני תמיד מפחדת להגיד דברם שאני חושבת עליהם כי בסוף
אני מצטיירת משוגעת, אז שתקתי...
זמזמתי שיר שמשום מה האמנתי שנכתב עלי והיא הצטרפה אלי דווקא
בקטע הכי אינטימי שמדבר עלי, "שירה תני לי חום אחותי היקרה..."
כעסתי למה היא שרה את השיר שלי הרי שירה זאת אחותי ולא אחותה.
לא רציתי לחזור הביתה והתפללתי שקו 5 לא יגיע לעולם, תמיד
קינאתי באנשים שנולדו בת"א וגדלו בת"א איך שהו הם תמיד הרבה
יותר מעניינים. העדפתי להישאר לישון בסנטר מאשר לחזור לבית הקר
והמנוכר כל כך רציתי להגיד לה "תלכי אני אחזור אח"כ" ולא לחזור
לעולם אך משום מה לא אמרתי המשכתי לשבת בשקט בתחנה ולבהות
באנשים שעוברים. אני משארת שהיא השתעממה אבל לי דווקא היה נורא
מעניין, יש לי הרבה על מה  לחשוב, לפעמים אני מוצאת את עצמי
באמצע שיחה משוטטת בין מחשבות ובכלל לא מתייחסת לשיחה שמתנהלת
באותו הרגע ואמורה לכלול אותי. הגשם המשיך לרדת. לא היה איכפת
לו וגם לי לא שנינו רצינו להישאר יחד בת"א לזרום על המדרגות
והכבישים להיות עצמנו. שניה לפני ששוב העזתי להגיד לה שאני לא
רוצה לחזור הגיע קו 5 עליתי עליו בפרצוף חמוץ שרק אני יכולתי
לראות אחרי שני אוטובוסים הגעתי הביתה ומהרגע שהכנסתי את המפתח
לדלת וסובבתי אותו רציתי שוב לחזור לת"א אני והגשם שרדף אותי
עד לביתי