New Stage - Go To Main Page


I used to be so lonely living here by myself,
But now I have a pet to keep me company.
It feels so good to fondle her, just to share the touch with
another being.
Now there are sounds between these walls, and I don't feel
so dead.

I enjoy taking care of her, being needed by her gives me
worth.
I tell myself I don't mind the trouble at all, one must give
to get back affection.
I have no self-respect, and I work so hard.
I wish I could be a pet, without a worry in the world.

I talk to her all the time, pretending she understands what
I say.
Every sound she makes I try to give meaning to, trying to
make sense of it.
I try to understand her thoughts as well, but it seems
hopeless.
Our minds are so different; I have no idea what it's like to
be her.

She is rubbing against me, and I pretend she loves me.
Is it really love? Or did nature teach her to act this way
so she can use me?
Can she even tell the difference? Or is that love to her?
I know it is impossible to know, I must concentrate on my
own feelings.

I would hate to lose her, so I try to train her to need me.
Yet I know I can always be replaced.
Am I happier than I was in my loneliness?
I used to be afraid of being alone forever, now I am afraid
of being alone without her.
There is no way out, I will fear for as long as I live.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/11/00 1:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעקב אחריך

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה