היש דבר כואב יותר
מלעמוד ממול לדבר שקורס
שנשמתו בועטת החוצה לצאת
שנובל אט אט
או מהר מהר
ונלקחים ממנו ציבעי החיים,
צבעי היסוד של ארשת פניו
של חולצתו ונעליו
של קצות אצבעותיו ועיניו
לפתע כבות
אל מול מסך של סרט
שרק הוא רואה.
היש דבר כואב יותר
מלאבד את היקר מכל,
להיפרד ללא מילים
ולהפריח צליל של אנקה
אל החלל שנותר.
היש דבר בלתי נסבל
מהרגשת חוסר האונים
היש?
וכעבור שנים נדמה
שהכל כבר שכך
שחיים חזרו לזרום
בין שאר נהרות העולם.
נדמה שהכאב קהה
פרח
דהה.
אך כל שבעצם קרה
הוא שהלב האט דפיקותיו
והתחיל לנשום חמצן אחר
חמצן חנוק
חמצן של הדמעות שהתאדו
תחת קרני שמש חמימה.
|
