"מה זאת אומרת 'אכלתי אותה'?".
יוסי , החבר הכי טוב שלי, הסתכל בי במבט רגוע וחייך. "היא אמרה
שבלעדיה אני כלום. שהיא זאת שמתווכת ביני לבין העולם, ושאם
אעזוב אותה אף אחד לא יבין אותי - לנצח. אז מה כבר נשאר לי
לעשות? לראות אותה מפלרטטת עם שליחים מהסופר עד סוף החיים?
לחיות לבד ושאף אחד לא יקשיב לי ? אז דפקתי את שתי האפשרויות,
ותאמין לי אחי, ניצחתי בגדול. נתתי לה נוגרה בראש ואכלתי אותה
כך: חלק חלק, וול-דן עם רוטב ברביקיו על האש. היתה טעימה
החצופה, אני כמעט מתפוצץ, מה אתה מסתכל עלי כמו איזה עז?"
רוני, הבחורה המדהימה ביותר בעולם, שוחה עכשיו בחושניות דרך
צינורות העיכול שלו. איך אני יודע את זה? רוני עשתה הכל
בחושניות: מלצחצח שיניים ועד לצלצל בפעמון של דלת, כל דלת.
והצינורות?, הבטן של יוסי השמיע רעשים שהעידו (די בקול)
שמשהוא זז שם, משהוא מורכב יותר מפיצה. רק לחשוב על זה עשה לי
בחילה.
מטר שישים ושלוש של יופי צרוף. הבחורה שיכלה להפוך תפוח אדמה
למאהב אובססיבי ומקרר עצבני לשלולית דביקה של הערצה. כולנו
קינאנו ביוסי. אף אחד לא הבין למה היא נשארת איתו. למראת
הטימטום שלו ולמראת שכולם ידעו שיש לה מחזרים ומאהבים שאותם
טיפחה בצד. היא היתה מישירה אלינו עיניים שחורות ועמוקות כמו
חורים בחלל ואומרת שהוא מצחיק אותה. לכן היא איתו ולכן היא
נישארת, לפחות עד שתסיים את הספר שהיא קוראת.
רציתי לחנוק את יוסי. רציתי שכל העולם ידע שבגללו ובגלל
האידיוטיות שלו העולם שוב הפך למקום מכוער יותר. האגרוף שלי
כבר התקדם לכיוון הפנים שלו בכוונה די ברורה , כשבפרצוף נעלב
הוא תפס לי את היד . "ככך? להרביץ לבחורה?" . לא הבנתי. בלב
חזרתי כמו במנטרה: "יוסי מטומטם ואני נורמאלי, יוסי מטומטם
ואני...". "אני מכיל עכשיו את רוני בתוכי!" צווח עלי יוסי
כשהוא כולו אדום. "רוני היא חלק ממני עכשיו! אתה קולט? אתה
מרביץ לה כשאתה מרביץ לי. ולא איכפת לי שאנחנו החברים הכי
טובים, אף אחד לא ירים יד על חברה שלי!". השליח של הסופר עבר
לידינו, זה עם העגיל בגבה שהשאיר לה פרחים על המדרגות של
הבית. יוסי שיחרר את הידיים שלו מהצוור שלי ושלח איליו חיוך
זוהר. מסדר את השער, נותן לגופיה המטונפת שלו להישמט מהכתף.
"אני נורא ממהר" הוא לחש לי. "תור לקוסמטיקאית, אתה יודע, עור
הפנים שלי אף פעם לא ניראה עייף כל כך !" . נתן לי נשיקה רטובה
על הלחי והתרחק במהירות. נשענתי על הדלת שהתחלתי לתקן,
והמשכתי לפצח גרעינים, כמו לפני חמש דקות, לפני שהוא הגיע
ומילא לי את השכל בשטויות שלו. "עור פנים עייף" ,באמת, לא
יעזור שום דבר כנראה, מטומטם נישאר מטומטם. |