זה היה בערך בגיל 14. זה היה מוזר זה היה מצחיק...אפילו קצת
מפחיד.
לא ידעתי איך להגיב או מה לומר. רק עמדתי שם והסתכלתי עם פה
פעור.
זה דיבר, אמר שלום בצורה לא מובנת. התקדמתי לעברו בחנתי אותו.
הוא התקרב אלי, נגע בי עם היד המשונה שלו. חייכתי, אמרתי לו
שלום.
הוא התיישב על אבן שעמדה לידו. ואני התיישבתי על הרצפה, לא היה
איכפת לי שירד גשם והיה בוץ, פשוט התיישבתי. שאלתי אותו איך
קוראים לו, הוא ענה ג'ן קלוד מון אמי. הוא לא שאל לשמי. אמרתי
לו " ג'ן קלוד מון אמי, שם מוזר, אתה לא חושב? קצת ארוך, יש לך
קיצור אליו?" הוא אמר לי "כן ג'יפלי".
ישבנו מספר דקות ושתקנו, הוא הסתכל עלי ואני עליו. אחרי כמה
זמן קמתי ואמרתי לו שאני צריכה ללכת.
הוא הסתכל עלי במין פרצוף אומלל ופתאום נעלם.
עמדתי לרגע ופתאום התחלתי לבכות, ידעתי שאני לא אראה אותו שוב.
ואפילו לא הספקתי לומר לו להתראות או ניתראה או שאני אוהבת
אותו.
עברו 20 שנה מאז אותו סיפור, אני כבר התחתנתי נולדו לי ילדים.
והוא... אני לא יודעת איפה הוא.
סתם עוד זיכרון מהעבר.