היא הייתה בחורה נאה. זאת אומרת, לא ממש פצצה. לא מישהי שתסובב
אחריה ראשים ברחוב או שתשתתף בתחרויות יופי למיניהן. אפילו לא
אחת שהיית מדרג בין הבחורות היפות שאתה מכיר. כזו, סתם בחורה.
ועם זאת, היו לה את ההצלחות שלה.
קראו לה איה. היא תמיד אמרה שההורים שלה קראו לה ככה בשביל
יענו להגיד ארץ ישראל היפה בראשי תיבות. אלה שלא היה אכפת להם
פשוט הנידו בראשם לאות הסכמה והמשיכו בחייהם, בעוד שאלה שכן
היה להם אכפת טענו לפעמים שקראו לה איה כי כשההורים שלה ראו
אותה פעם ראשונה הם כל כך נבהלו שהם פשוט צרחו אז ככה קראו לה.
איה לא אהבה להתייחס לאנשים האלה. היא אהבה להעמיד פנים שכולם
אוהבים אותה, ואכן כשאת מסתובבת עם חבורה של אנשים חסרי פרצוף
שמחפשים דמות להערצה והקרובה ביותר שיש להם זו את, זה לא כל כך
קשה. כל הבנות זכרו לה את חיי האהבה שלה, איך שביסודי היה לה
חבר ראשון לפני כולן ואיך שהיא הייתה חברה של בנצי הנמוך רק
כדי להשפיל אותו אחר כך מול כל הבית ספר, ואיך שהוא פשוט בכה
מול כולם אחרי שהיא סיפרה להם שמועות מגעילות עליו וכולם
האמינו ונידו אותו במשך חודשים ארוכים. וכולם זכרו לה איך
בחטיבה זו הייתה היא שהתנשקה ראשונה, ועוד עם רמי החתיך של
השכבה, שנשר בכיתה ט' מביה"ס. ואף אחד לא שכח לה איך בתחילת
כיתה י' היא כבר הבריזה משיעור פיסיקה עם בני מחשמל ב' כדי
להתמזמז איתו בשיחים מול כולם. ונדמה היה שקריאות ההנאה
המזוייפות שלה נשמעו בכל רחבי התיכון עד לסופו.
מיותר לציין שמישהו היה מופתע או המום או בכלל עצוב כשזו שקראה
לעצמה החברה הכי טובה של איה מצאה את איה עם כדור בראש. אפילו
אחרי כל הטיפולים הפסיכולוגיים שהכריחו אותה לעבור למרות שהיא
לא הייתה צריכה, כשעמדה בהלווייה של איה היא הייתה צריכה
להכריח את עצמה לא לחייך כשנזכרה שהדבר הראשון שחשבה כשראתה את
איה היה שסוף סוף הראש שלה מלא במשהו. והרי איה לא הייתה טפשה.
במשך כל השנים היא למדה בכיתות הכי טובות ובמגמות הכי יוקרתיות
והוציאה ציונים מעולים. הרי היא הייתה חכמה מספיק כדי למצוא את
הדרך הכי טובה להתאבד, ואת הזמן שבו היא תמשוך הכי הרבה תשומת
לב - יומיים לפני טקס הסיום של כיתה י"ב, מה שלא השאיר לכל
השכבה שלה אפשרות אחרת מללכת להלווייה שלה. השוטרים חקרו את
נסיבות המוות ובסופו של דבר החליטו שזו הייתה התאבדות. אפילו
שכולם חשבו שהם טועים ובעצם מנסים לחפף קצת, אף אחד לא טרח
להגיד להם. זו שקראה לעצמה החברה הכי טובה של איה זכתה אפילו
להקריא נאום בהלווייה של איה ולאף אחד לא היה אכפת אבל היו כמה
שבכו, או לפחות משכו באף כדי שזה ייראה. ורק בסוף בסוף,
מאחורה, עמד בחור לא כל כך נמוך ולא כל כך מכוער שקראו לו
בנצי, וחייך.