- סליחה, אפשר לשבת?
- רק אם אתה מתכוון להתחיל איתי
- מה?!
- אמרתי, רק אם אתה מתכוון להתחיל איתי אתה יכול לשבת.
- זה אוטובוס. את לא תתני לי לשבת אם אני לא אתחיל איתך?
- לא
- טוב, אני אתחיל איתך
- נו, תתחיל.
- טוב, רגע. אני צריך להיכנס לאווירה. לא הייתי מוכן, את
יודעת.
- זה לא פסיכומטרי. פשוט תתחיל איתי. אפילו משהו רגיל, מה
השעה, יש לך סיגריה.
- אסור לעשן פה, זה אוטובוס.
- אני לא מעשנת.
- אז למה....
- סתם נתתי דוגמה. מצדי תשאל אותי אם יש לי סוכריות גומי
ירוקות. זה לא משנה.
- יש לך?
- מה?
- סוכריות גומי ירוקות? זה הסוג שאני הכי אוהב.
- לא.
- אז איזה צבע את הכי אוהבת?
- מה, בסוכריות גומי, או בכלל?
- סוכריות גומי.
- סגול, אני חושבת.
- ולא בסוכריות?
- ים.
- ים זה לא צבע, זה עצם.
- ים זה לא עצם, ואני אוהבת צבע של ים, בכל צבע שהוא יהיה.
- אני אוהב חום.
- חום? חום זה לא צבע שאוהבים.
- אז מה עושים איתו?
- רהיטים.
- ורהיטים זה רע?
- רהיטים זה טוב, אבל אי אפשר לאהוב צבע של רהיט.
- ואם הרהיט הוא בצבע כחול של ים?
- זה לא אותו דבר.
- למה לא?
- כי ככה.
- את מתחילה לעצבן אותי.
- אתה כבר סיימת לעצבן אותי, אני בשלב של להתחיל לחבב אותך.
- טוב, אולי לא ממש מעצבנת. אני גם אוהב את הים. אפשר להזמין
אותך לשוקו?
- כן. אבל אני רוצה קפה.
- את רואה? גם קפה זה חום. |