החלטתי לכתוב
שיר לקרמבו שלי
בתוכו חצי חלל פעור
וחצי לבן קצפי
ביסקוויט .
כוחי! כוחי הוא החשוב, וכולכם כמו כלום, אינני מכירה אותכם. או
מכירה טוב מדי. כך ידעתי עוד מהשוקולד הדק.
לאחר חלל פעור, שבו הכרתם וגיליתם שאין כלום, מגיע קצף שמטשטש
את הכל ואתם שוב לא רואים,אך האם ראיתם לפני כן?
והביסקוויט - קר הוא, אך רך. מעורבב עם שוקולד. אנשים תמיד
רוצים להגיע ישר לביסקוויט. אבל לא שמתם לב? הביסקוויט שלי-
נגמר מהר מדי.
נגמר.
אאסוף את גלימתי אחריי, ואסתלק בתרועה רמה, לאחר משפט מנצח ,
המכיל פואנטה חסרת התחשבות.
ואשאיר לכם את הטעם הסינטטי .
אבל מה זה אכפת לכם
זה כמו לאכול
קרמבו. |
