[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביחי דגני
/
המצוד

כל כמה שניסה לתפוס אותו, מעולם לא הצליח. היו אמנם פעמים בהן
היה נדמה לו שהנה, עוד מעט קט והוא סוגר עליו, אך בעקביות
המשיך זה להתחמק מלכידתו, ואילו הוא מצידו, בעקשות ובאדיקות,
לא חדל לחפש ולנסות ללכוד אותו. פעם אף ניסה לשסות בזה את
כלבו, אולם הכלב, חיה טיפשית שכמותו, התעלם לחלוטין, כאילו לא
היה שם הדבר מעולם.
אך זה היה. הוא ידע זאת. כלי המדידה ומכשיריו הרבים, כולם הראו
לו כי זה שם. נכון שלא ראה אותו מעולם, אך גם את האויר לא ראה
- ובכל זאת הוא שם. הוא חש בו. הוא חש בו כל הזמן, מלווה אותו
כמו צל לכל אשר ילך.  מאט כאשר האט את צעדיו, ומאיץ כאשר מיהר,
תמיד שם, לא מניח לו אף לרגע. אבל קרוב ככל שהיה - מעולם לא
הצליח לתפוס אותו.
הוא התעורר למגע קרני השמש הראשונות של הבוקר, שחדרו דרך
חלונו, ובדק את מכשיריו. אכן, זה עוד היה שם. הוא תכנן מלכודת
נוספת, מניח, כי אם יוכל לנוע מהר מספיק, לא יוכל זה להמשיך
לעקוב אחריו, ואז - אם יצליח לנוע ממש מהר, יוכל לתפוס אותו.
וכך התניע את המכונה, והפעיל אותה. עוד המכונה עובדת, והוא נע
מהר יותר, מהר יותר, מהר יותר... אך כל כמה שלא האיץ, לא הצליח
להניח עליו את ידיו. הוא עצר לבסוף את המכונה, ופסע החוצה,
מסוחרר מעט. הכלב בהה בו במבט חולמני, לשונו משורבבת מפיו והוא
מכשכש בזנבו. הוא התיישב מול שולחן העבודה לתכנן את המלכודת
הבאה. היו לו תכניות ומזימות כחול אשר על שפת הים לרוב, אך אף
אחת מהן לא עבדה, ועתה, כאשר התיישב להגות בתכנית חדשה, הוא חש
עייף ושוטה.
האם אני מחפש במקום הלא נכון? שאל את עצמו, האם אני מחפש את
הדבר הלא נכון? האם אי פעם חשתי בו בעיני? האם אי פעם חשתי בו
באפי? באוזני? בלשוני? בכפות ידי? לא! הלא חשתי בו רק ברוחי!
אולי שם נמצא הדבר, אולי לכן הוא מקפיד לרדוף אותי, לעקוב אחרי
לכל אשר אלך. אולי לכן כלבי לא חש בזה מעולם...
וכאשר לבסוף התבהרו הדברים, והוא ידע - והבין - מה בעצם ניסה
לעשות כל אותן שנים, הוא תפס את כל אותם רבבות גליונות נייר,
עליהם שורטטו כל תכניותיו המסובכות והמתוכמות להפליא ללכוד
אותו, וקרע אותן לחתיכות. בפטיש גדול היכה בכל המכונות שזמן כה
רב עמל על בנייתן, ובדקות ספורות כתש אותן לאבק. ואז, נשען
לאחור בכסאו, והרגיש כאילו עול הוסר מעל כתפיו. הוא נרגע.
משימתו תמה. עכשיו ידע והבין. וכאשר הבין, נראה היה כאילו סוף
כל סוף באמת עשה זאת, סוף סוף היה יכול להחזיק בזה - הוא הצליח
לתפוס זמן.



    "יש אנשים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן,
      אבל אני לא נוסע,
      אני לוקח ת'זמן, לוקח ת'זמן, כן" (יצחק קלפטר)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קחו!








יגאל עמיר מביא
דברים בשם אומרם


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/12/01 3:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביחי דגני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה