מעבירים אלי את הבאנג, בקבוק המים מינרלים המלוכלך הזה שמלא
בעשבים שמשום מה הפרידו אותם מעשבים אחרים והם לא חוקיים.
עוזי, החבר שלי בשנה האחרונה מביט אלי ומחייך.
אני לוקחת את הבאנג ומבעירה
1, 2, 3, 4, 5
אפשר לנשוף את העשן.
כבר שלוש שנים שאני מעשנת ועדיין לא התרגלתי למחנק המזוויע
הזה.
אולי כי אני אסטמתית, אולי סתם, כי אני יודעת שאסור.
אמא ואבא יודעים ולא איכפת להם, אבל יש לי חברים שלא כדאי
שידעו, וגם רצוי, רק רצוי, שהמשטרה לא תדע.
אבל אני לא תמיד אוהבת לעשן, לפעמים יש לי פראנויות. מה המונח
המקצועי?
סרטים רעים.
ואני יודעת שאם אני משתעלת הכל עולה לי הרבה יותר מהר לראש,
אבל כשיושבים עם עוד 5 חבר'ה שמתנהגים עם הבאנג כמו ילד יקר
ואהוב, אי-אפשר להרשות לעצמך להוריד רק ראש אחד, חייבים לפחות
שניים גדולים ועסיסיים.
אז מה אם אח"כ כולם צוחקים ואני יושבת עם עיניים גדולות
(ואדומות) ובוהה באוויר, מחכה שזה יעבור.
כשאני רק עם עוזי זה כיף, אני מורידה ראש אחד ונהנית לראות את
עוזי מוריד חמישה במכה אחת.
אח"כ אנחנו מתחילים לצחוק ולא מצליחים להפסיק במשך שעה, בדרך
כלל זה רק מהמבט שאני עושה לו כשהוא כבר מוריד את הבקבוק.
וכשנגמר הצחוק אנחנו מדברים על החיים ונשמעים הכי עמוקים
בעולם.
"את רואה את הכוכב הזה, נועה? את חושבת שגם הכוכב שלנו ככה?
שגם העולם שלנו נראה כך? שאולי במקום אחר יושבים שני ילדים
בדיוק כמונו, אחרי שהם עישנו איזה גרגירים סגולים שצומחים
בכוכב שלהם ומסתכלים על הכוכב שלנו ובטוחים שהוא ריק?"
על שאלות כאלו אני צריכה רבע שעה לחשוב לפני שאני עונה
בתדהמה- "וואלה!"
עוזי מחייך ומביט על הפוסטרים בחדר שלי, שוקע באחד כחול אדום
ומביט בו מכל זווית אפשרית.
אני בנתיים בוחנת את הפנים של עוזי.
הנה הפנים שאני אוהבת, הנה אף, ופה.. והנה לחי ורדרדה...
איך כל הדברים האלה מתחברים לפנים? מביטה במראה מולי ומנסה
להפריד גם את האיברים שלי לחתיכות, עכשיו אנחנו ניראים בדיוק
אותו דבר, כמו ציור של פיקאסו.
בערב הוא הולך ואני מאווררת את החדר.
בתור אחת שלא ממש יודעת לעשן החדר שלי הפך למאורת סמים
אמיתית.
אמא לא חוזרת היום הביתה, היא עובדת במשמרת לילה.
אז אני נועלת את כל הדלתות, מנתקת את הטלפון ולוקחת את הבאנג.
אני מעמיסה על המבחנה החמודה ראש אחר ראש, ואז מתחילה לצחוק
לעצמי.
אבל זה לא עובד, אז אני שמה במערכת את דילן על replay עם השיר
שאני ועוזי קוראים לו השיר שלנו... "rainy day women #12 &
#35" נשכבת על המיטה וחושבת אם עוזי יאהב אותי גם כשאני אפסיק
לעשן, ואם הוא יאהב אותי כשהוא יפסיק.
ואולי רק כשאנחנו רואים אחד את השני דרך עיניים אדומות אנחנו
אוהבים, ואולי...
אולי הוא מאוהב בבאנג שלי, הקטן היפה מהעץ, עם המבחנה
הכחולה! אני חושבת בזעם ומנפצת את הבאנג על הקיר שמתמלא כתמים
חומים ומסריחים.
אני נרדמת וחולמת על ילד עם עיניים כחולות... |
