במקום לספוג בשנתי
את אדי נשימתך,
חום גלי גופך
נרדמת אני בחצי אשלייה
בוערת ציפייה
לצידו של גוף מכני וזר.
ברצוני להורגו
אך נאחזת בו כגוססת.
זקוקה לידך שתלטפני
בשעת כאב,
כואבת
ולחיוכך האצילי, מתנשא
לבטחון בו עורך מתחכך בעורי.
עוד לילה עובר
כמעט בטוחה כי הרחתיך הרגע
מתגעגעת לזיפי זקנך.
חזור אליי במהרה
דמעה תספג בחזי.
במקומך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.