"מזל טוב אח שלי, מה חשבת ששכחנו אותך?" בלונים נחתו עלי
מהתקרה ברגע שנכנסתי לחדר, "בוא בוא תשב תפנק את עצמך באיזה
ראש" הדר הושיטה לי את הבקבוק והמצית, כולה מחויכת לוחשת לי
מזל טוב. על הספה השניה ישבה אורית האקסית ומאחורי עמד נדב
השותף, מזרז אותי "יאלה יאלה תשב, תעשן עוד דקה" הוא לא הספיק
להושיב אותי, חיממתי את הראש ובשאיפה ארוכה הפלתי אותו. הייתי
חייב ישר עוד אחד כדי להיכנס לעניינים. נראה שהם היו מסודרים
כבר, מבסוטים לגמרי עם עיניים חצי עצומות. מילאתי את הראש
מהקערה שעמדה על השולחן, הראש השני היה קשה יותר, צורב לי את
הגרון בדרך למטה, "אח שלי תפנק אותי בקצת מוזיקה, משהו שמח, תן
לי יהל".
פתחתי את המתנה הראשונה "זה מכולנו" מסננת חדשה, כסופה ומבריקה
חייכה אלי כאשר לקצה קשור סרט מתנה. "רבותיי מהפך, הקץ
למספריים, מהיום אין יותר זרעים" "סטארט-אפ, זה פשוט
סטארט-אפ". "אני לא הספקתי לקנות לך כלום" אמרה הדר "אז הבאתי
לך פרח" היא הושיטה לי פרח, עדיין מחויכת. לקחתי שאיפה ארוכה
מהפרח, מפורר אותו בעדינות לתוך המסננת החדשה שלי, מריח את
ריחו אשר נדבק באצבעותיי.
" אח שלי, אני מזמין פיצה לפני שנחטוף את זה, פעם שעברה שעות
עד שהם הגיעו, שעות" " אתה צריך כסף?" שאלתי אותו, "אח שלי,
אני מפנק אותך היום, זה היום הולדת שלך אז שב תירגע, תיזהר רק
לא להפיל משהו אחר בטעות".
"פיצה דומינוס שלום, מדבר אלון"
"היי אלון זה נדב, אני רוצה להזמין פיצה משפחתית"
"מספר טלפון בבקשה"
"1132 למטה, כן למטה"
"פיצה משפחתית עם זיתים ופטריות ותוסיף בבקשה קלחי תירס ובקבוק
קולה"
"תודה רבה לך"
shit אני שונא לדבר עם אנשים שאני מסטול, אני מרגיש שאני צריך
להוציא אנרגיות מיוחדות בשביל זה, איכשהו תמיד אני יוצא מנומס
מידיי.
"הטראק הבא מוקדש לך ניר" דפדפתי במהירות בין הדיסקים, מחפש את
הדיסק, פותח את המיני mz-r50, קלסיקה אמיתית, "ניר בשבילך"
פארנויה פארנויה "וואי אח שלי זה הדיסק מהספינה" הוא קם לרקוד
מתנועה בחדר "את זוכרת אורית את ההיא עם הכובע, אכלתי עליה
סרטים כל הבוקר" שוב פעם הסיפורים מגואה. אני מתיישב לידם על
הספה, מביט בתמונות מהודו, מסדר לעצמי איזה ראש, נותן למוזיקה
לחפור.
כבר בחדר מדרגות שמעתי את המוזיקה, חתיכת מסיבה הם עושים שם,
אבל למה לכל הרוחות קומה רביעית, זה כאילו כל הדירות באילת
קומה רביעית ועוד בלי מעלית.
מצלצל בדלת, מנסה להסדיר את הנשימה. בחורה בחולצה שקופה לבנה
פותחת לי, הפוכה לגמרי, מביטה בי.
" 1132"אני שואל "כן" "דירה שמונה?""הפיצה שלכם" אני נכנס
אחריה לדירה בחורה נוספת יושבת על הספה לא לובשת הרבה יותר,
עסוקה בחימום הבאנג לא מעיפה לעברי מבט. אני מניח את הפיצה על
השולחן אינפקטד נותנים בראש, "יפה לכם אינפקטד". הבחורה על
הספה מצביעה עם הבאנג לעברי שואלת, אני לא מסרב מתיישב לידה,
מוריד את הראש כולא את העשן בתוכי. היא מצמידה את שפתותיה לפי
יונקת את העשן מראותי, שום דבר מזה לא אמיתי הבחורה בחולצה
השקופה דוחפת לי חצי כדור, אני רואה בזה טיפ.
"אז את אומרת שהטיול להודו לא שינה אותך?" הדר מביטה באורית
מצפה לשמוע את התשובה הנכונה "אין, חזרתי אותה בחורה, הכל
בולשיט, הכל תלוי בך, איך את לוקחת את זה. אין זה מקום מדהים,
האווירה הכל שקט, איטי יותר, אין לך את כל הלחץ שיש לך כאן, זה
לא הקטע של הסמים זה המקום..." חצי שנה אני יושב בארץ, ישבתי
שבוע אצל ההורים, טיפסתי על הקירות. מכל מקום באו השאלות מה
יהיה עכשיו אולי תלך לעבוד. המצב בארץ כל הזמן עיתונים חדשות,
הייתי חייב לברוח לנוח קצת מהטיול, להרגע.
כל אחד שפוגש אותך לוקח לך חלק מהחיים מנסה להוביל אותך לכיוון
שלו לימודים דירה עבודה. "נדב אח שלי תחליף לי קצת מוזיקה אני
נכנס לסרטים", רמי מואשם באחזקת סמים "ועכשיו המתנה שלי קמה
אורית "יש לי כאן חשיש משהו פצצה". אני מתרומם מהכיסא מקבל
כוחות מחודשים רץ לחדר להביא את הצ'ילום, קורע חתיכה מהלונג
"מה אתה עושה?" "על תדאג אני צריך להרטיב את הסאפי" "טלפון,
נדב יש לך טלפון" "היי גיא, מה קורה? סתם יושבים, אתה יוצא.."
"צלם אותנו" אני זורק עליו מצלמה.
"שניה גיא אני מצלם" בום בולונט, חומוס צ'יפס סלט אני מצלם את
ניר שהוא כורע רגל ואורית מדליקה אותו מלמעלה "תנשוף פעמיים
ותיקח שאיפה ארוכה, מהר מהר, זה נשרף" אני לוקח שאיפה ארוכה
הראש שלי מתרומם הידיים שלי צונחות הפלאפון נופל על הרצפה "הלו
הלו" הקול בצד השני נקטע. נדמה כאילו העיניים שלי יצאו וכרגע
הם מביטות בי מלמעלה, בצ'ילום העובר מאחד לשני במהירות, בחדר
הסוגר עלי, בלונגים על הקירות. אני שוקע עמוק יותר בתוך הספה,
רואה את המוזיקה מתנגנת לי בתוך הראש פינק פלויד ויהלומים
מטורפים, וואו איזה פאר.
מערבולת של ידיים, שדיים ולשונות שטפה אותי, לרגע שכחתי איפה
אני נמצא רוקד עם קדאפי על הספה בדירה זרה. אני שולח את ידיי
מנסה לקחת כמה שיותר לפני שאתעורר "למטה למטה" אני שומע קול
לוחש לי באוזן בדרך אני קולט. "1132" צעקתי "מה" התרוממה
השקופה "כאן זה 1132" חזרתי "כן, אז מה" מנסה למשוך אותי בחזרה
"למטה" המשכתי לצעוק "לא למטה זה בקצה השני" הבטתי בשתי
הבחורות בבגדים שלי הזרוקים על הרצפה, במגש הפיצה החצי ריקה אף
פעם לא יאמינו לסיפור הזה בעבודה. | 