הוא היה מכה אותי, איך שהוא היה מכה אותי.
כל פעם שהייתי חוזרת מהעבודה, הוא היה יושב באותה פוזה, רואה
סרטים כחולים לבוש בבוקסר כשהיד בתוכו.לידו ישבו לפחות שלושה
בקבוקי בירה ריקים. הוא לא עבד, גם כשהכרתי אותו לא עבד, אבל
משהו בו משך אותי. את המשהו הזה החליפו המכות שהייתי חוטפת כל
יום. ברגע שהייתי נכנסת הביתה, הוא היה צועק:" איפה היית? ".לא
מחכה לתשובה ומעיף סטירה. מטומטם, הייתי בעבודה היחידה שיכולה
לממן את הסיגריות והשתיה שלו.
"הקו החם" הם קוראים לזה - כל פעם כשהייתי עונה לטלפון הייתי
מתקררת עוד יותר. הבוס שלי, שכולנו קראנו לו אבא, אהב אותי.
הוא רצה שאני אעזוב את הפרזיט הזה שיש לי בבית, שאעבור לחיות
איתו. לא אצטרך לענות יותר לטלפונים של סוטים שמתנשפים כמו חיה
רעה שהולכת לטרוף ארנב מסכן.
לא הסכמתי והחלטתי להראות לא מזה. באותו יום חזרתי הביתה
מוקדם, כנראה שהוא עוד ישן. פתחתי את הדלת וצעקתי בקול מאיים:
" אם אתה לא מתחיל לעבוד ומפסיק עם ההתנהגות הזאת אני עוזבת
אותך..."
חיכיתי לתשובה, במקומה קיבלתי בום אחד בלב.לקח לי שניה לעקל
שתיי שניות ליפול ועוד שניה להפסיק לנשום.
עכשיו אני פה למעלה, מסתכלת איך הוא מפיל עוד אחד לפח.