" כרמי -היום האחרון של החופש" ברזוליק 98
סיפור המעשה:
כרמי מכרכור מבלה את ימיו האחרונים לפני גיוסו בתל אביב ...
והוא מנסה לראשונה בחייו...כדור אקסטזי..לשכב עם בחור ועוד
דברים שיש "רק בת"א"
בסוף המחזה הוא מגיע עם בחורה שפגש לבר של קוקסינלים...
ממש באותן שעות של הרצח בכיכר.
( בר בעל חזות מפקפקת,שני קוקסינלים יושבים על הבר ושותים,ברקע
מקלט
טלוויזיה מהבהב וצלילי מוזיקה של אום כולתום בוקעים מטייפ
שעומד עליו.
כרמי והבחורה נכנסים ומתיישבים)
קוקסינל א': רגע, אפשר לחשוב כמה עשית היום?
קוקסינל ב': מה זה עניינך, אני צריכה את העין שלך בכוס שלי
,מספיק הרסת
ת' חיים לתמרה הגיבנת.
קוקסינל א': שמענו עלייך,את לא מבינה שרואים שאת גבר.
קוקסינל ב': שיראו,זה מה שהם מחפשים...שדיים וזין קליאופטרה,
קומי..הגיעו לך לקוחות.
קוקסינל א' קמה וניגשת אל כרמי והבחורה
קוקסינל א': ערב טוב,מה תשתו?
כרמי: אני רוצה בירה
בחורה: יש לכם קוקטלים ?
קוקסינל א': מותק ! זה לא הילטון פה,יש בירה וויסקי ואם את
רוצה נוסיף לך קרח
על חשבון הבית. (הולכת)
כרמי: תגידי,אני קצת מבולבל..זה גבר או אישה?
בחורה: קצת מזה וקצת מזה..קוראים לזה קוקסינל וזה גבר שהחליט
להיות אישה.
כרמי: אבל למה?
בחורה: אולי בגלל שפה בארץ אם אתה גבר אז אתה צריך לעשות
מילואים
ולראות חרא של כדורגל..ואם אתה אישה אז המצב שלך
עוד יותר
גרוע אז אולי הן חיפשו אלטרנטיבה,יותר מוצלחת.
כרמי: הדברים שיש בתל אביב...ממש ערוץ 8 .
קוקסינל ג' מופיעה מאחורי הקלעים....ההופעה מתחילה
קוקסינל ג' : ערב טוב לקהל,ערב טוב לצופים בבית
קוקסינל ב' : (הערת ביניים) מרוב קוק נדמה לה שהיא בהוליווד
קוקסינל ג' : קהל נכבד: בוא נתעלם מהערות של ההומו הזקן שיושב
בקהל..
הלילה נהיה היכן שנרצה..ומה שנרצה
להיות...כי הלילה הזה
כולו חלומות...חלומות על שלום,חלומות על
גברים,חלומות על אהבה.
מתחילה מוזיקה והקוקסינל שרה
תחזירו את ירושלים -תחזירו את הגולן
תחזירו את תל אביב - ואת חדרה השליכו לים
(הערת ביניים -קוקסינל ב': מרוב שמצצת לערבים נעשית שמאלנית
תחזירו את השטחים -מי יודע איפה זה בכלל
תחזירו את הדתיים ואף אחד לא יגיד שחבל
רק אל תחזירו ...את מה שחתכתי למטה
ואת כל החיילים..תחזירו הביתה
תחזירו את ירושלים -תחזירו את תל ברוך
(הערת ביניים -קוקסינל ב' + קוקסינל א': הלו,איפה את רוצה
שנעבוד..בכוס שלך?)
תחזירו את ים המלח - תחזירו את מה שנמוך
רק אל תחזירו ...את מה שחתכתי למטה
ואת כל החיילים..תחזירו הביתה
פלייבק השיר ממשיך להתנגן בעוצמה.
קוקסינל א' :מה רואים בטלוויזיה,מה זה כל הבאלגן הזה שמה?
קוקסינל ב' :זה מההפגנה מול העירייה .
ניגשת ומגבירה את עוצמת הקול - נשמע דיווח על
הרצח
בחורה: היה רצח,אני לא מאמינה,אני הולכת לכיכר,אתה?
כרמי: כבר אין לאן ללכת
הבחורה עוזבת. ליאור הבחור שהשכיב את כרמי נכנס
קוקסינל ג' : (פונה לליאור) פספסת את ההופעה שלי היום.
ליאור: חבל,זאת הייתה ההופעה האחרונה..המסיבה נגמרה (מבחין
בכרמי)
אז בסוף גילית את המקום האמיתי בעיר הזאת..אבל עכשיו
הכל כבר אבוד..אתה יכול להתגייס בשקט,המלחמה תתחיל
בקרוב.
כרמי ניגש לליאור מחבק אותו ומצמיד לו נשיקה ועולה על
הבמה
כרמי: תסתכלו עלי,כן עלי,אתם רואים אותי,אתם מצליחים לראות
משהו?
אני העתיד שלכם,עשיתם אותי בארץ הזאת,חינכתם אותי
מגיל אפס,
סיפרתם לי סיפורים על החצב,ואיך המכבים ניצחו את
היוונים ו..
ולימדתם אותי לשנוא ערבים.
קוקסינל א' :מה עובר עליו,נראה שרוט לאללה
ליאור: כן,הוא בטח לקח משהו.
כרמי: לקחתי הכל ברצינות,האמנתי לכל , הרי סיפרו שאנחנו רוצים
שלום
אבל אין עם מי לדבר..אז אנחנו יוצאים למלחמה פעם אחר
פעם
ותמיד מנצחים כי אנחנו עם סגולה..אנחנו תמיד בסדר
וכולם אנטישמים
וגם הארוויזיון ומכבי ת"א ..הכל קשור לשואה.
ועכשיו אתם רוצים שאתגייס לצבא כדי שתוכלו לישון בשקט,
לנסוע לחו"ל כל שנה, לעשות עוד כסף,כדי שתוכלו להסתכל
בטלוויזיה
המטומטמת שלכם ולתת לה לגדל לכם את הילדים...
ואתם בתמורה ..מה תתנו לי? טרמפ הביתה חזרה,אוניברסיטה
חינם,
ח"י שקלים לשירו תרום...הרי אם תקראו שנהרגתי
בלבנון..תסתכלו בכותרת
ותעברו לדף הבא..אולי המניות עלו,אולי יש מתכון לעוגה?
אז אל תביטו בי בעיניים מצפות ואל תקראו לי מגש הכסף ואל
תתאמצו
להמציא תירוצים,זה כבר לא מעניין אותי.
לא ביטחון המדינה, לא גבול הצפון ,לא חמישים שנה,
לא מאה שנות התיישבות ולא אלפיים שנות גולה.
אתם לא באמת רוצים שלום ולחיות חיים נורמלים. אתם רוצים
מכונית חדשה,טיול לחו"ל ועיתוני סופשבוע...ובשבילי תשמרו
יום זיכרון
לא תודה.
קוקסינל ב' : יאללה,בוא נזוז לעבודה..יעשו שלום,יעשו מלחמה
יכנסו ללבנון,ייצאו
מהשטחים,יתגייסו,יהרגו,יגייסו חדשים
הקליינטים תמיד חרמנים
ארז ברזוליק © כל הזכויות שמורות.
מתוך
המחזה "כרמי -היום האחרון של החופש"
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.