התיישבתי ליד הבר וחיכיתי לברמנית שתתפנה. היא הייתה בצד השני
של הבר, מנסה לגרש מעליה איזה מישהו דמוי עלוקה. בינתיים
הסתכלתי מסביב, לראות אם אני מכיר מישהו. תמיד אני מכיר
מישהו. העיר הזאת היא כמו כפר קטן. כל היום פוגשים את כולם,
ולא חשוב איפה. הפעם לא ראיתי מישהו מוכר. הברמנית, מצד שני,
התפנתה למזוג לי בירה וחיוך.
השעון הראה עשרים לעשר. טיפשה שכמותי. מרוב לחץ הגעתי לפה חצי
שעה לפני הזמן. אם אני אוסיף לזה שלוש שעות של הכנות ועוד
שעות של מחשבה מוקדמת, אז הלך לי כל היום. אם אני חושבת על זה
באמת, כל השבוע התמקדתי רק בערב הזה. ועכשיו עוד 20 דקות, ואז
מה ?
לברמנית לא היה מצב רוח. יכול להיות שהחיוך שלה אוטומטי, והיא
מוזגת אותו לכל אחד. הסתכלתי ימינה ושמאלה ועוד פעם ימינה,
כאילו לחצות את הבר.
אבל היא התרחקה. מסביב לא הייתה לי תמיכה. אם היה שם עוד מישהו
רעב כמוני, כבר היינו מסדרים משהו.
הסתובבתי עם הגב לבר וסרקתי שוב את המקום. איזו נפילה הולך
להיות הלילה הזה. כשדני הציע לי לבוא איתו לחתונה של צביקה,
הייתי צריך להסכים. אבל מצד שני, דני לא אשתי וכמה כבר אני
יכול להסתובב איתו... עוד יחשבו עלינו ש... רגע, מי זאת ?
השעון לא הסכים להתקדם. אולי הדקות הארוכות ביותר בחיים שלי.
בזווית העין ראיתי את קצה המפה רועד. בכוח הכרחתי את הרגל
הימנית להרגע.
לקחתי שתי נשימות ארוכות ובדקתי מסביבי, לראות אם מישהו תופס
את המבוכה שלי. תראו אותה, יושבת שם, מחכה. חיי משפחה בטח אין
לה, זאת. אחרת לא הייתה מתאפרת ככה, כמו פנויה. ולא הייתה
מסתכלת כל שניה בשעון. קצה המפה התחיל לרעוד שוב. הפעם לא
עצרתי בפני הרגל, שתרעד.
ישבה שם אחת בפוטנציה. לבד ליד שולחן של שניים. אולי של ארבעה.
המחשוף שלה היה מרושל, ספק רוצה לומר משהו, ספק רוצה לחפות.
יכול להיות מעניין.
לא יכולתי לזהות מהבר אם מישהו תופס את הכסאות שלידה, ואם יש
בכלל כסאות לידה. מההתנהגות שלה קראתי שהיא לבד. אבל יכול
להיות שהוא יצא לרגע ותיכף יחזור. דחפתי את המבט שלי, שימשיך
לסרוק, אבל אחרי כמה שולחנות הוא חזר אליה. ונשאר, ללטף אותה
עוד פעם. היא נראתה לבד.
אני צריכה לשירותים עכשיו, אבל לזוז אני לא יכולה. רק חסר לי
לפספס הפעם. הצמדתי את עצמי חזק יותר לכסא, כאילו אפשר להיות
צמודה יותר. עוד מעט אני כבר אקבור את עצמי בתוכו. הזדקפתי קצת
וסידרתי את החולצה, שתחזור למקומה ולא תגלה יותר מדי. הסתכלתי
מסביבי, לראות אם מישהו עקב אחרי המחשוף שלי. היה מישהו
בשולחן הסמוך, אבל אני לא יודעת אם הוא הסתכל עליי או סתם
לכיוון. ליד הבר ישב מישהו בז'קט אפור ובהה בי. נבוכה חיפשתי
לי משהו אחר לתקוע בו מבט. החזרתי לבר עוד מבט ואז משכתי אותו
שוב. שלא יחשוב לעצמו מחשבות.
היא הסתכלה עליי. פעמיים. היא הייתה נבוכה מהמבט. כן, בהחלט
פוטנציאל.
התלבטתי ביני לבין עצמי קצת. דני היה עוזר לי להחליט לכיוון
החיובי ומיד.
חייכתי לעצמי. כן, זה מה שצריך לעשות. היא שלחה את המבט שלה
לחפש במקומות אחרים, אבל אני חשבתי שזה רק סימן נוסף. קמתי
ממקומי והלכתי לעברה. היא לא ראתה אותי מתקרב. ליד השולחן שלה
ראיתי את התיק שלה על כסא אחד. כסא נוסף, מולה, היה ריק. אפשר
לשבת ? היא נבהלה קצת.
לא. מה פתאום הוא ניגש אליי ככה ? פנוי מצוי. רק זה יש לו
בראש.
באמת חושב שאני אתן שתשב ? כדי להרגיז עוד יותר, הוא התישב.
אמרתי לו שלא. אמרתי לו שאני מחכה פה, שיש לי פגישה. הוא אמר
שילך כשאגיד לו.
היא אמרה לי שעכשיו. חייכתי. זה הולך להיות אתגר מעניין. למי
את מחכה ?
זה לא ענייני, נכון, אז מה, אי אפשר לפתח שיחה. לא, היא מאוד
מתוחה והיא מבקשת שאני אעזוב אותה כי היא לא מוכנה עכשיו.
אבל הוא לא הסכים להבין. בגלל זה אני כל-כך שונאת גברים.
טיפוסי, שזה מחמם. רק את זה אני צריכה עכשיו על הראש. הסתכלתי
על השעון
בפעם האלף, והיה כבר רבע לעשר. מדלת הכניסה לא באה לי הישועה.
אני באמת מחכה למישהו, שיבין, ואין לי משהו ספציפי נגדו. אה,
אם אין לי משהו ספציפי נגדו, אז זה מעודד אותו.
היא מחכה לבליינד דייט ? היא לא הבינה. בליינד דייט, אמרתי
שוב. פגישה עיוורת, נו. תשמע, היא אמרה לי, היא לא צריכה
לדווח לי. אני בא ומתישב ומפריע, רק מפריע. אז היא מבקשת...
כשאני אראה עוד פעם את הדני הזה, אני אחטיף לו סטירה, איך סיבך
אותי.
מזאת אני כבר לא אצא. התחלתי לחשוב איך אני יוצא מזה והשתררה
שתיקה. היא הסתכלה על השעון ועל הדלת וחזרה אל השעון. את לא
רוצה לשמור לך על אופציות פתוחות ?
מה ? על מה אתה מדבר ? אופציות ? אתה אופציה ? באיזו חוצפה הוא
מדבר ? לא, אני לא צריכה שתחכה ליד הבר לראות אם הולך לי. אני
לא
בקטע הזה. זה לא מתאים לי בכלל. אני גם לא בבחינה פה, ובטח לא
בשבילך. אתה מביך אותי ואני מבקשת יפה שתלך. אני גם יכולה
להתחיל
לצעוק. הוא רק חייך. הוא ידע שאני לא אצעק, וגם אני עיכלתי את
זה תיכף. מה זאת אומרת אני לא בקטע הזה. כשרציתי להחזיר לו
תשובה עבר
לו פתאום משב אויר על הפנים ובילגן לו קצת את הבלורית. מיד
הסתכלתי אל דלת הכניסה.
נכנסה רוח ונתנה לי סטירה כזו בראש, הרסה לי את הפוני. שלחתי
יד לסדר קצת את הבלגן. היא חייכה לעבר מישהי שנכנסה, ואז נופפה
לה שתראה. האישה שנכנסה פנתה לעברנו. היא נראתה מבוגרת ממני
בכמה שנים, אבל שמורה יפה.
חשבתי שאמרת לי שאת מחכה לבליינד דייט. זאת הבליינד דייט, היא
אמרה ופנתה להסתכל אל האישה שנעמדה לידינו ואמרה בשקט : נעמי?
הוא קפץ על הרגליים, וכל הבטחון שהפגין נעלם. הוא נראה קצת לבן
ומופתע. הכנסתי לו בגדול. הוא העביר מבט בין יעל לביני עד
שהתעשת
פתאום וחייך חצי חיוך ליעל. אני דני, הוא אמר לה ולחץ לה את
היד.
יעל, היא אמרה, וחייכה קלות. דני ניתק סוף סוף ממקומו וכמעט
מעד על הכיסא.
ביצעתי נסיגה לכיוון הבר וביקשתי מהברמנית עוד בירה. התיישבתי
והסתכלתי לעבר נעמי ויעל. מהמרחק הזה זה כבר יותר נתפס. זה
אפילו נראה מתאים עליהם.
כשאני אתפוס את הדני הזה אני אשחוט לו את הצורה, איך קלקל לי
את הערב.
שתלך גם כן זאת, אם ככה היא רוצה לחיות את החיים שלה...
מיהרתי להסביר ליעל על הדני הנודניק הזה, איך נטפל אליי. לא,
אני לא מכירה אותו. הוא סתם עשה את עצמו. כן, נכון, הוא נראה
נחמד אבל לא רציתי שיפריע לנו. היא חייכה אליי חיוך מרגיע.
הרגל שלי לא רעדה יותר. לא שמתי לב מתי היא הפסיקה.
עברה עלינו שיחה לבבית. הייתי רגועה לגמרי והשארתי עליה רושם
טוב.
כל המתחים שהיו לי כל התקופה האחרונה נעלמו, כאילו אף פעם לא
היו.
הצטערתי קצת על המייק-אפ, אולי קצת הגזמתי. מה היה לי כל-כך
לחשוש, שיחת נשים קונבנציונאלית...
בסוף רציתי לשלם, אבל היא לא הסכימה והתפשרנו שנתחלק. את
יודעת, אמרתי לה, כדי לגרש את הדני הזה אמרתי לו שאת הדייט
שלי, שאני מחפשת. היא צחקה צחקוק קטן. וזה התאים, אמרתי לה,
איך שבאת ושאלת - נעמי. יעל נסחפה לצחוק ארוך ומתגלגל. שלחתי
מבט אל הבר, לראות אם דני עוד שם אבל הוא לא היה. כשיצאנו
ראיתי אותו נשען על הקיר בחוץ, וכשהוא ראה אותנו הוא התרחק
ונעלם.
יעל לא הפסיקה לצחוק. התחלנו ללכת במורד הרחוב, לכיוון החניון.
הצחוק שלה נחלש קצת ופתאום היא עצרה ופנתה אליי ואמרה לי תבואי
מחר בבוקר. התקבלת. עשית עליי רושם מצויין, ואני לא צריכה
לחשוב על זה הלאה.
חייכתי חיוך גדול שהתפתח לצחוק מגושם ומשם לצחוק מתגלגל משותף
לשנינו. הרגשתי איך משא כבד יורד לי מהכתפים ואיך אני משתחררת
מכל המועקות. איזה סיום מוצלח לערב.
תודה, אמרתי לה מתוך הצחוק, באמת תודה. לא, היא צחקה, תודה לך
ופתאום זה בא - היא משכה אותי אליה והדביקה לי נשיקה רכה
וארוכה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.