כל השדים היו מתעוררים דווקא לעת ערב, בין שקיעה אדומה לחשכה,
בשעה  שהייתה נכנסת למקלחת. שם הייתה מתפשטת בזהירות ובאיטיות,
בוחנת את דמותה הערומה במראה.  יש שהייתה מרוצה ממה שהמראה
דיווחה לה, במיוחד מזקיפות קומתם של שדייה, ויש שהייתה מתכעסת
על בטן נפולה, או על סימני מתיחה  על העור, ואז הייתה מצמצמת
עיניה שלא לראות. למרות כל השדים הייתה מקפידה לבדוק את עצמה
כפי שהודרכה. בתנועות מעגליות כשזרועה  האחת חובקת את ראשה
הייתה ממששת שד אחד אחר כך את השני. בסיכומו של תהליך הייתה
נאנחת אנחת רווחה, מחייכת אל עצמה במראה והולכת להתקלח ממימי
הקרח. במברשת גסה הייתה מקרצפת את גופה, מכף רגל עד כתף, עד
שהסמיק, ונעמדת מתחת למים שוצפים, כדי להתחדש.

מאז מותה של האם מסרטן השד לא החסירה אפילו לא יום אחד של
בדיקה טורדנית, צוחקת מעצמה על קפדנותה, חוששת כל ערב מחדש.
עברו גם חודשים עד שנאותה לחיזורי גברים שחמדו את גופה התמיר,
יראה ממגע כפותיהם. ויכוחים ממושכים עם אחותה הבכירה, כרותת
השד, הולידו לקראת האביב חופשה משותפת. הגיע הזמן, אומרת חיותה
אחותה, והיא כילדה טובה וממושמעת מאזינה לה, מנסה להאמין לכל
מה שאומרת לה אחותה הבכירה. היא הרי יודעת, עכשיו היא הגדולה
והבוגרת במשפחה.

כשחזרו מהטיול המפרך בן החודשיים ומחצה, במזרח הרחוק, מיהרה
למקלחת עוד טרם קטעה השמש את מחשבותיה. ניסתה להתעלם, אך הוא
היה שם, בולט וברור, ישוב בבטחה, היכן שחשבה שיהיה. חודר לתוך
מחשבותיה, מטריף דאגותיה. לועג לה ולפחדיה, הוא היה שם גדול
וכבד. זיהתה אותו עוד טרם המישוש ובדיקת הרופא למחרת, ידעה
בדיוק נמרץ לאן זה יוביל.  לא נותר לה אלא לקבל החלטה וזו נפלה
עוד בטרם אבחנה. אחרי שניות מסחררות של מחשבה  מעגלית של  למה
עכשיו, ולמה זה קורה דווקא לי, פרצה בצחוק היסטרי. עכשיו תורי,
צעקה לתוך חלל האמבטיה, עכשיו הגיע תורי.

בחדר ההמתנה ישבה דרוכה וזקופה, ממעטת לנשום, כשואפת להקטין את
כמות החמצן שהוא,  החבר החדש יקבל, כאילו שזה ישנה משהו ממהלך
הענייניים. לחדר הבדיקה המלובן נטלה עמה את כל הגיליונות גם של
אמה, גם של אחותה. אני כבר חוזר, זרק לעברה הכירורג, קרה משהו
במחלקה. נותרה  לבדה עם הגיליונות המאפילים על חייה. שלה עדיין
בתול, אבל של אחותה ואמה כבדים. פתחה את זה של אחותה בהיסח
הדעת. מבטה נתקע בתשובת מעבדה, ב.מ.ה. מה פתאום ב.מ.ה? חזרה
אחור, נתקבל גוש בגודל של... לא, התבוננה שוב. ב.מ.פ. מה זה
לעזאזל ב.מ.פ? בלי ממצא... בלי ממצא...בלי ממצא פתולוגי,
הצליפה בה ההכרה, סוחטת את דמה מתוך פניה, הולם לבה מהדהד
בחדר, כחורץ גורלות. כל שאיבדה אחותה היה לחינם?

כשחזר הכירורג, חייכה אליו בפה עטור שיניים צחורות, לא משחררת
את שמתרחש בתוכה. מתחנחנת, מגלה כתף מפתה, מעבירה אצבע רטובה
על שפתיה הפשוקות, מצועפת  עיניים אפשרה לו לבדקה, להעביר יד
חוצפנית על האגן, ובין רגליה הרטובות.

כן, אין ספק זה גידול מהסוג הלא נחמד הודיע ביבושת לאחר
הבדיקה, אבל ידענו שזה יגיע אולי יום אחד, הוסיף כמדבר אל
עצמו. רוצה חוות דעת שניה או שנקבע לך תור לניתוח? הביט בפניה
וידע את התשובה. יום שלישי הבא מתאים לך? בבוקר. המשיכה לחייך,
כאילו כל העניין לא נוגע בה, מרפרפת  בקלילות בעיניה
המאופרות.

רוצה, שאל. נשימתו כבדה. אחזה בו בעוצמה, מקלפת אותו מבגדיו,
כמעט קורעת כפתורי מכנסיו. דחפה אותו על השולחן, נשענת על
מרפקיה, יורדת אל אוצרותיו כמוצאת שלל רב. כשקרבה שפתיה אל
הפין המזדקר שלפה מתחת המזרון את הסכין הדקה אותו מצאה במגרה,
וקרבה אותו אל  אשכיו  בתנועה מאיימת.

עתה הזדקפה  ממקום מרבצה, מרחיבה עיניה לרווחה, משקיפה על פניו
המאפירות המבצבצות מבין רגליו, כמטרה מכוונת היטב. לכרות אחד
או את שניהם, שאלה בקול מתקתק. מה אתה אומר? אחר כך אגיד,"
אופס טעות, אני מצטערת, סליחה."


9.12.2001