אני יושבת ומתגעגעת לאביב,
חושבת מתי הוא ישוב אלי, מתי אשמע ממנו, מתי אחוש אותו?
מרחפת בין כל סימני השאלה שלי, מקפצת מחלום לחלום,
מהזייה להזייה.
סתם-זאת בעצם המציאות, מה לא סיפרו לך?
יושבת וטובעת בתוך כל הנוסטלגיה שלך תמיד היית כזאת מתרפקת על
העבר הרחוק, המושלם, המאושר, פעם היה לנו טוב, זוכר?
כן אני יודעת שאתה זוכר.
אולי היית בעצמך איזו אשליה שרקמתי לעצמי, שחשבתי שיכולה להיות
שאני עדיין מחכה שתהייה.
אתה נראה לי מטושטש, לא ברור בכלל, זורק משפטים שעוד תצטער
עליהם באחת השיחות העתידיות, מלך הסליחות.
איך לא ידעתי? איך? |
