הכל התחיל בשיחת טלפון תמימה;

"נו אז איך הלך?"
"איך אתה חושב?" השבתי בטון מזלזל
"לא היה טוב?"
"על הפנים. אני צופה עוד כישלון לימודי"
"שמע חבר ככה זה, יום אסל יום בסל כמו שאומרים"
"טעמתי קצת יותר מדי מהבוסר" עניתי באיפוק.
"אתה יודע כבר חמישים שנה עברו מאז קום המדינה הזו ועדיין
במשרד החינוך לא קולטים שהבגרויות לא עוזרות בגרוש!"
"כן.." הוא ענה באדישות מוחלטת. ידעתי שבתאכלס לא ממש היה אכפת
לו. סה"כ לבנאדם לא היה חסר הרבה..  כסף,פופולריות,וילה גדולה
מזדיינת,חברה,ציונים טובים... חיים. בעצם כל מה שאי פעם לא היה
לי. כל מה שהיה דפוק אצלו זה בעצם העובדה שהסתובב איתי.
קינאתי בו..

"אני חייב לזוז. נזכרתי שיש לי עוד השלמות לעשות" אמרתי
במהירות ולפני שהספקתי לשמוע אותו מגיב טרקתי את השפורפרת
בחוזקה.

יצאתי בסערה לכיוון חדר האמבטיה וסגרתי אחרי את הדלת, פשטתי
מעליי את חולצת הפלנל השחורה וזרקתי אותה על רצפת החדר. מולי
נחה מראה גדולה ומלבנית בעלת מסגרת עץ עבה, קצת מעל לכיור.
למשך דקות ספורות עצרתי ובהיתי בעצמי המשתקף מבעד שכבת
הזכוכית..

שיער ארוך סבוך במקצת,פנים חלקות,עיניים גדולות, כהות..

המים היו מאוד קרים בתחילה, דבר שגרם לברכי לשקשק ולשיני לנקוש
בעוצמה כזאת עד כי היה ניתן לשמוע אותן מכל החדרים הסמוכים.
ידיי רעדו והתחלתי לאבד את התחושה בהן עד אשר זה עבר דרכי. כך
עמדתי שם לבוש במכנסיי הג'ינס הקרועים שלי וזוג גרביים ישנים
תחת זרם המים החמים והמלטפים.
אח! הם היו כל כך מלטפים..

ובעוד המים החליקו על גביי גופי העירום למחצה ומילאו את החלל
הריק והאדישות של השגרה היומית התמלאתי לפתע בפרץ מחשבות.

המון מחשבות. יותר מדי שאלות והוויות פילוסופיות למיניהן..
כל מיני דברים שבדרך כלל אנשים שואלים את עצמם כשהם נתונים
לבדם במקום מסוים ואין להם שום דבר פרט למחשבות..

ואני?
אני מאסתי מלחשוב על עצמי!
זה פשוט כבר יותר מדי.

והם.. גם הם נמאסו.

לא רוצה יותר את האדישות שלהם! לא רוצה להיות מוקף בחיוכים
מגעילים של סיפוק עצמי שמרוחים להם על הפנים כאילו מישהו שרבט
אותם בעזרת מכחול.

זונות.
חשבתי לעצמי.

המשכתי לתהות.
להגות.

ובעוד המים אט אט מתקררים הגעתי למסקנה.

בסוף.. חשבתי ששמעתי את הצרחות של אמא שלי כשנכנסה לחדר.
האמת שלא ממש התיחסתי לעניין.

בכל זאת כבר לא הייתי שם.

אפילוג
אני תוהה האם למדתי משהו מהסיפור הזה.. לקח לחיים? לא ממש.
האם יצא לי מזה משהו? האם הבאתי תועלת בכך שהרסתי?..
עולות כל כך הרבה שאלות שלמען האמת אני אפילו לא אטרח לחשוב..
אולי אם הייתי יכול לסכם את הכל בדבר אחד..
אולי לא.

מה שכן..


אין כמו מקלחת חמה!