ושוב,
את נכנסת אל ליבי,
פוצעת ומתרחקת מקרבי.
ושוב,
את מושיטה לי יד,
אני לוקח אותה,
ואת בורחת מיד.
ושוב,
את נכנסת אל גופי,
וכמעט לקראת סיום,
אני נשאר לבדי, ערום.
ושוב,
את מציעה לי טעם בחיים,
מסכים,
ואז את שוברת את ליבי לרסיסים.
וכעונות השנה גם את הולכת ובאה,
מביאה עמך פרחים של אביב.
כשמתחיל אני להריח ריחם,
באה השמש ומייבשת אותם.
את מציעה רק דברים מתוקים,
אז איך זה שבסוף,
מגיע בגללך לבית המתים? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.