את זוכרת שפעם ישבנו בחדר שלך ודיברנו על חברות אמיתית?
את זוכרת מה אמרתי לך? חברות זה עניין של חיים ומוות. אז
האמנתי שהאנשים מסביבי הם חברים אמיתיים שיהיו מוכנים למות
למעני. האמנתי גם שאני אהיה מוכן למות למענם, שאני אהיה מוכן
למות למענך.
מאז הדברים התהפכו לגמרי. החברים האלה שלי, שפנית אליהם ושפכת
בפניהם את כל השקרים שלך ואת כל הבגידות התגלו בתור האנשים
שאני לא יכול לסמוך עליהם.
היום אני כבר לא יכול יותר. לא מבין למה שמרנו על קשר בכלל.
למה כל שיחה איתך אני צריך לצאת עצבני ומהסס. את לא טובה
בשבילי ולכן היום זה נגמר.

חברות אמיתית זה עניין של חיים ומוות. אל תפני אליי יותר, כמות
השקרים שלך כבדה מדי, כמות הרכילות שלך חונקת, כמות חוסר
הביטחון שלך כבר לא קשורה אליי. אל תתקשרי. אל תבקשי ממני
לעזור לך בדברים. אני לא אהיה מוכן לעזור לך יותר. אם תתקשרי
אני אדבר אבל לא יהיו דברים טובים להגיד לך. כל הארס שמצוי
בשקרים שלך יושב לי על קצה הלשון ומחכה להכיש אותך בחזרה. אז
אל תתקשרי יותר. לטובתך.

חברות אמיתית זה עניין של חיים ומוות. אל תכתבי לי את מכתב
ההתאבדות שלך, אני לא רוצה לקרוא אותו כי הוא לא מעניין אותי.
בכל מקרה אני לא מסוגל להאמין לאף מילה שכתובה בו. הוא יהיה
נסיון אחרון לגרום לי כאב... כבר לא תוכלי לגרום לי כאב. את לא
ממש קיימת.

חברות זה עניין של חיים ומוות. אז כשתהיי במצב כזה של חיים
ומוות, ותזכרי שהיה לך פעם חבר, ושזה היה אני, שאמר לך שהוא
מוכן למות בשבילך, תדעי שהוא יכל להציל אותך. אבל לעולם זה לא
יקרה. כי הוא לא רוצה להיפגע יותר על ידייך. כי חברות זה עניין
של חיים ומוות.

זוכר שישבנו בסלון אצלך וסיפרתי לך שאני יודע שמשהו לא בסדר?
אמרתי לך אז שאני רואה בך חבר אמיתי וחברות אמיתית זה עניין של
חיים ומוות. אני חושב שגם הוכחתי לך את זה פעמיים...
אבל מאז הוכחת לי באיזה קלות אתה מוכן לשקר לי בגלל נערה.

חברות זה עניין של חיים ומוות. ולכן אל תצפה ממני להיות שם
תמיד. יש לך הזדמנות שנייה אבל לא תשמע את המעט שאני מספר.

חברות זה עניין של חיים ומוות ולכן כשיפרדו דרכינו אל תתפלא.

חברות זה עניין של חיים ומוות. כשתהיה מדוכא ותרצה מישהו
שיעזור לך תתקשר אליה. היא בטח תציל אותך כמו שאני הצלתי אותך
כל כך הרבה פעמים בעבר. אתה יודע שאפילו האשמתי את עצמי פעם
אחת על מה שקרה? אבל זה לא היה תלוי בי.

אני זוכר יום גשום במיוחד שהלכנו לקניון אביב ואני רצתי אחר כך
לשרון.
יום אחרי זה כבר שוב התאשפזת... ואני המשכתי לשחזר את יום
האתמול איך שראיתי אותך מסובב אליי את הגב בגשם. כבר שלם עם
ההחלטה לגבי מה שאתה הולך לעשות באותו ערב. ואיפשהו ידעתי...
הזיכרון הקצר שלך מגן עלייך מהזכרונות האלה... אבל אני, אני
זוכר כל מילה ודבר ואתה משאיר אותי להתמודד עם הזכרונות שלי
בשביל להסתובב עם מישהי שעוד שלושה חודשים אפילו לא תזכור...

אז חברות זה עניין של חיים ומוות. או שאני פשוט דורש יותר מדי.