היום אני עדיין חי ומדבר
ויכול אפילו לכתוב
ואחרים אינם יכולים
ללכת או אפילו לנשום.
"היא ציפתה ללידת הנין הראשון שלה"
ואני בן שלא יכול ללדת.
"היה לו לב של זהב"
אני לא אוהב כמעט איש.
"הוא היה בדרך אל האוטובוס - רץ"
אני לא ממהר, אני תמיד הולך -
תמיד יש עוד זמן.
"היא השאירה אחריה בת יחידה"
לי עדיין אין חברה שתוכל ללדת, שתוכל
להזהיר אותי מפני התרעות, שתדאג לי
מתי שמצבי מתדרדר.
אף אחד מהם לא ידע על האירוע בדיוק
כמו שאני לא ידעתי ולהם כן הייתה אהבה!
אז מה יהיה מחר? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.