אני רוצה לנשום אך אני נחנקת
אני רוצה לדבר אך אני שותקת
אני רוצה לישון אך כל הזמן מתעוררת
אני רוצה לשנוא אך אני אוהבת
אני רוצה ללכת אך אני מועדת
אני רוצה להמשיך אך אני פוחדת
אני רוצה לעמוד אך ממשיכה לשבת
אני רוצה לשכוח אך עוד זוכרת
אני רוצה להבריא אך שוב מתמוטטת
אני רוצה לברוח אך תמיד חוזרת
אני רוצה להרוג אך אני תמיד מוותרת
אני רוצה תפקיד אך מרגישה מיותרת
אני רוצה לראות אך איני מסתכלת
אני רוצה לחיות אך המוות בדלת
ועכשיו אין כבר ברירה,
את הדלת פותחת
ואת הזכרונות איתי לוקחת
ובסוף מגלה,
שלא המוות דפק אלא האכזבה.
נושמת נשימה ארוכה וכבדה
וטורקת את הדלת למר אכזבה
"תבוא יותר מאוחר מר יקר".
ואם זו אינה בקשה מוגזמת,
תקפוץ לבקר שוב בפעם אחרת. |
