היה לי פעם כלב, קראו לו בוקי
הוא ידע לדבר, ולקרוץ, ולחייך
כשהייתי שוכב על
המרצפות הרבועות והקרות שבהול
הוא היה מתכרבל לצדי
הוא היה מלקק את לחיי הסמוקה
בלשון רטובה ,מצחיקה ,מחוספסת
והייתי בועט בו
ישר לצלעות והיינו מתכתשים כמו
ילדים קטנים או גורים
ופעם אחת , שהיתה חגיגית קצת
נתתי לו יין , אדום , ששפכתי לתוך
קערת הפלסטיק שלו
השתכרנו , דיברנו כמו שני גברים
ואולי היה זה הוא , לא בטוח
הוא התנודד בשכרות ,וחייג למד"א
הם הגיעו למוצאני מתפלש בעצמי
כשחזרתי מבית החולים
ידי מצולקות ונפשי על תרופות הרגעה
בוקי לא זינק עלי , הוא נעלם |
