טליה דן / ניצב עירום ועריה |
כמילותיו רוויות הארס,
שריקתה- כקולו,מלאה משטמה,
קורעת תוף אוזניה ברעשה.
גרגירי החול חגו בסערה,
מסמאים את עיניה - עלטה,
מערבולת של חול מתפתלת
כל מוצא מסכלת.
כפור עז נשימתה משתק,
לבבה למוד נסיון צורב,
קליפותיו נושרות כגלדי בצל ,
עירום ועריה ניצב בדד.
לבבה רק לחסד יפלל,
כוחו יעמוד בעתיד,
לאהוב עד כלות שנית,
את הזר והאחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|