היה זה חורף,
הוא הביט בעינה.
דמעה של אהבה,
זלגה על שפתותיה.

הגשם טפטף,
והלב התחמם.
הרוח נושב,
רגש מתרומם.

הם לבד בעולם,
אין איש באופק.
האהבה משכיחה,
מחזירה את הדופק.

שוקעת באותה תמונה,
שחרוטה בדמיוני.
מתבוננת ובוכה,
על שזו לא אני.

התמונה, התמוססה לה,
וכך גם התקווה.
לא הייתה בה כל אמת,
בדמיון אין אהבה.