היה זה חורף,
הוא הביט בעינה.
דמעה של אהבה,
זלגה על שפתותיה.
הגשם טפטף,
והלב התחמם.
הרוח נושב,
רגש מתרומם.
הם לבד בעולם,
אין איש באופק.
האהבה משכיחה,
מחזירה את הדופק.
שוקעת באותה תמונה,
שחרוטה בדמיוני.
מתבוננת ובוכה,
על שזו לא אני.
התמונה, התמוססה לה,
וכך גם התקווה.
לא הייתה בה כל אמת,
בדמיון אין אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.