רוח, גשם, סערה
מקפיאים את העולם.
קר לי כל כך הלילה,
וזה ממש לא בגללם.

צביעות משתלטת,
חיוכים מזויפים.
אותי היא ממוטטת,
כשהיא באה מבפנים.

צעקות של אטימות,
נשמעות כמעט כל רגע.
לכבוד אין משמעות,
הטיפשות הפכה לנגע.

מנהיגים של אלימות,
סוחפים רוב של קולות.
והופכים את המציאות,
לעוד חלום של בלהות.

רוח, גשם, סערה,
הם אות מאלוהים.
המצב כל כך נורא,
האנשים משוגעים.

עוד ימשיך להיות לי קר,
הלב ימשיך כאן עוד לקפוא.
הגורל כל כך אכזר,
ההגיון איבד את נשמתו.