עברה שנה
והשתנינו כל כך ,
אפילו שלא רואים מבחוץ.
החלפנו את הירוק העצוב בשחור שמח.
חודש אוקטובר,פתאום החלו מהומות
קמת ביחד עם השמש באותו יום
אבל לא קמת איתה למחרת.
יופי השקיעה הוא קלישאה,
כי אתה שקעת באותו יום יחד עם השמש,
מה כבר יפה בשקיעה שכזאת?
אני לא מבינה,אולי אני תמימה,
איך הלכת כל כך מהר בלי להגיד מלה?
עברה שנה
התמונות חוזרות לי לראש.
המון מחשבות מתרוצצות,
אני שומעת את הצרחות קורעות הלב
ומרגישה את הדמעות שלא פוסקות.
פתאום באותו הלילה,
הפכנו למשהו אחר.
הענן הזה,האפור-שחור,
נותר שם,מעל ליבנו
וכבר עברה שנה... |
