עברו 3 שעות מאז חצות הליל. שלוש שעות מאז שלגמתי מצווארך
הענוג. תמונות בשרך החיוור, לבן כחלב הנרות הללו, הדועכים
סביבי ברגעים אלו, שבות אל נגד עיני בעודי ממתין לך כאן,
שתתעוררי. פרצי עונג שעולים באלפי מונים על האורגזמה הכי פרועה
שחווה בן-תמותה או בן אלמוות אי פעם זיעזעו את כל יישותי
כשפרצו ניביי את מחסום בשרך ומצאו את דרכם אל נוזל הארגמן של
גופך. נוזל שהכיל את תמצית חייך. אך עתה ממתינים לך חיים
חדשים. שונים.

  בזווית עיני אני מבחין בך, קודחת מחום ומתפתלת בכאב. אני
כמעט מרגיש רע בשבילך, אבל רק כמעט. אלו תוצאות הלוואי המשניות
של השינויים החיוניים המתרחשים בגופך. מבנה העצמות המשתנה אט
אט, תבניות שינייך המותאמות מחדש, משיניו של אוכל-כל לניביו
החדים של הטורף. דמך, או לפחות המעט שהותרתי בעורקייך, יפנה
עוד מעט את מקומו לנוזל חדש, קר בהרבה. את תשתני המון במהלך
השעות הקרובות. אני מעולם לא עברתי את השינויים שאת עוברת
עכשיו. נולדתי כך. אם זה המונח הנכון.

  מהרגע הראשון שהבחנתי בך, ראיתי שיש בך משהו שונה, מסקרן.
מעין משיכה, שמעולם לא הרגשתי אל בת תמותה פשוטה. בפעם הראשונה
בחיי, סליחה על הביטוי, ראיתי באישה אנושית משהו שהוא יותר
ממקור מזון. זה די בלבל אותי, למען האמת. אולי בגלל שבעצם ראית
מה אני. דבר שרוב בני האדם היום מחשיבים כאגדה. הם לא חושבים
על זה שלפני פרק זמן די קצר, הם לא האמינו במכונות תעופה,
והרעיון של צוללת נקרא בפיהם "מדע בדיוני". יש להם זכרון כל כך
קצר, לבני האדם. אולי בהתאם לפתיל חייהם.

  אני מודה שהופתעתי כששאלת אותי מפורשות אם אני ערפד. אף פעם
לא אהבתי את המונח הספרותי הזה, אם לומר את האמת. לבני גזעי יש
שם, אך בשפתנו העתיקה הוא, ואין בנמצא לו מקביל בשפות האנוש.
גם לו היה בן אנוש מבין את שפתנו, אין היה הוא יכול לבטא את
ההברות המורכבות בשל מבנה שיניו ולסתו. יהיה עליי ללמדך את רזי
השפה, כשתקיצי. יהיה עליי ללמדך עוד כמה דברים נוספים.   את
עוד מאמינה בוודאי בתדמית הספרותית שנוצרה לנו על-ידי בני
האדם. מעטות השמועות באשר לנו שיש בהן מן האמת ורבים דברי
ההבל. שום, למשל, מזיק עבורי באותה רמה שחרצית יכולה לפגוע בך.
כל המיתוס של היתד בלב הוא נכון, אבל מסיבות שונות לגמרי.
האנטומיה שלנו, בבסיסה לפחות, אינה שונה עד כדי כך משל בני
האדם. נסי להעביר יתד דרך ליבו של ערפד, והתוצאות יהיו זהות
להעברתו של יתד דרך ליבו של בן אדם. זה כל הסיפור. השפעת השמש
עלינו, לעומת זאת, אינה מיתוס. כלל לא. צדק האדם שהטביע בנו את
המונח "ילדי הלילה". אכן, אנו פורחים בכסות החשיכה.

  כשתתעוררי, תבחיני מיידית בכל פרט סביבך, בחיות רבה. ראייתך
תהיה חיה ומדוייקת יותר מאשר קודם. אור הירח הקלוש ביותר יאיר
עבורך חדר שלם. זה די שימושי, אם חושבים על שעות העבודה שלנו.
אל תנסי אפילו להפוך את עצמך לעטלף או משהו בסגנון הזה. זהו
עוד מיתוס מטופש שהומצא על-ידי איזה סופר משועמם. ערפדים
מתעבים עטלפים, אלו יצורים מטופשים וחסרי כל הגיינה, שבינם
לבינינו אין כל קשר. בסופו של דבר, עטלפים הם סתם עכברים
מגעילים עם כנפיים.

  את תאהבי להיות ערפדית. במיוחד בעידן מודרני כמו עכשיו. כל
מוזרות מתקבלת היום כנורמה בחברה האנושית, שבניגוד אלינו, הלכה
והתנוונה עם חלוף השנים. הצורך הנואש להסוות את זהותנו התמעט,
ובערים הגדולות נכחד כמעט לחלוטין. יש לנו את מקומות הבילוי
שלנו, את הקהילה שלנו. אפילו מסעדות. אני זוכר גם ימים אחרים.
תקופות חשוכות עבורנו, בהם אחינו ואחיותינו בוערו ברבבותיהם,
ראשיהם הותזו מעליהם וחלקם התאדו חיים תחת השמש המצליפה בקרניה
ללא רחם. אך לא עוד. כמו כל פרק מכוער בתולדות האנושות, נמוג
גם העידן האפל ההוא אל בין דפי ההיסטוריה, וכמו תמיד, בגד
זכרונם של בני האנוש בם, והם, או רובם הגדול לפחות, שכחו
מאיתנו. אבל זכרוננו עודו איתן.

 הבחנתי כי גופך רפה מן המאבק הפנימי שבך, חמדתי. סימן לכך
שאת כמעט מוכנה להתעורר. הכול סביבי הופך חשוך יותר. הנרות,
אותם הדלקתי בשבילך לפנות שעות מספר, עוד לא דעכו במלואם.
הלילה שוב נמוג אל תוך השחר, אט אט. עוד מעט יצבע היום הקרב את
הלילה בפסי אור מכאיבים לעין, והשמש האכזרית תחזור אל מקום
מושבה ברקיע.

  אבוקותיהם של שלושה נרות כבו כבר. השחר העולה אט אט גרם לי
לנוס לפינה אפלה יותר של החדר. את כבר לא נעה בשנתך הכפויה. את
גם לא נושמת יותר. את מוטלת כמתה על הרצפה. סימני שיניי על
בשרך נעלמו כמעט לחלוטין וכעת רק שתי נקודות ורודות חיוורות
מסמנות את המקום בו נבקעו שני פצעים נוטפי דם לפני שעות אחדות.
האור מתחזק, ומכאיב לי. פס אור צר אחד מתקרב מן הפתח אט אט,
בעוד השמש עושה את דרכה במרומי השמיים. הוא כמעט לידך. האור
מתקרב עוד ועוד, ולבסוף מוטל על קצה אצבעך המושטת, שנרתעת
בכאב. עינייך נפקחות במפתיע. זהו זה, חמדתי. את מתעוררת. את
מקיצה אל הבוקר הראשון של שארית חייך, אם תסלחי לי על הביטוי.