אני שונא אותה. שונא אותה כל כך שאם היא היתה כאן עכשיו הייתי
מעיף אותה בחזרה לבית שלה למרות שכבר כמעט שתיים עשרה בלילה
ובחוץ יורד גשם. ולא אכפת לי שהיא גרה במרחק של שלוש שעות
נסיעה מכאן.
היא משחקת בי כמו במחזיק מפתחות. לרגע אוהבת ולפתע סתם עוד
חתיכת פלסטיק משעמם. ואני לא מוכן לוותר עלייה. למרות מה שאבא
שלה יגיד. היא אומרת שזה בכלל לא תלוי בי, ואולי זה תלוי בה
ושוב משאירה אותי חסר מילים. פתאום היא חושבת על להפרד ממני?
ואני אהיה הנזרק?! לא נראה לי.
ורק אתמול רציתי להפרד ממנה כדי שיהיה לה טוב, שתוכל להכיר
אנשים חדשים ואהבות אחרות, שיהיה לה רק טוב. יותר טוב מאשר לה
איתי. אני כל כך אוהב אותה!

אני שונא אותה. שונא את המצבי רוח המשתנים שלה. פתאום צוחקת
ולאחר בורחת ממני כמו מאש, מאחלת לי כל טוב עם החברה הבאה שלי.
ולהתראות. ואני משכנע אותה להשאר ואז היא שוב צוחקת. מחייכת.
צוחקת לי בפנים. צוחקת וממשיכה ללכת. ומייד שוב עצובה. ואני
מנסה לשעשע אותה. מנסה ולא מצליח. ואז בלי שום התראה היא שוב
שמחה. ואני שמח. ואני כל כך אוהב אותה.

אני שונא אותה. את איך שהיא מתלבשת ויוצאת עם חברות. ואני נשאר
לבד בבית ולא יכול ללכת בלעדייה. ורוצה להתקשר לשאול לשלומה.
ולדעת איפה היא ומה היא עושה. ועם מי היא נמצאת.
מקנא בעולם שסובב אותה ורוצה להיות חלק ממנו בדיוק עכשיו.
בדיוק כל הזמן. ורוצה לצאת מהבית ולנסוע אלייה עכשיו באמצע
הלילה ולפגוש אותה באיזה פאב ולנסוע אלייה לבית ולשכב איתה עד
הבוקר. ולהתעורר בצהריים כשהתריסים מאוגפים ואין אור בחדר
ולחבק אותה ולהגיד לה כמה אני אוהב אותה ושאני לא רוצה לצאת
מהחדר אף פעם ואני רוצה להשאר איתה מחובק עד שהמוות יקח אותנו
ביחד ושלא נפרד לעולם. אני אוהב אותה.

אני שונא אותה. אני שונא אותה כשהיא מבטיחה ולא מקיימת. ומשקרת
ולא מתקשרת. ומנתקת באמצע בלי שום סיבה. היא אומרת שהיא אוהבת
אותי רוב הזמן. ומה עם הזמן שהיא לא אוהבת אותי? היא שונאת? אם
היא באמת אוהבת אותי אז היא לא תפרד ממני בגלל מה שאבא אומר.
ולא בגלל מה שהוא חושב. היא תפרד ממני בגלל שהיא לא אוהבת אותי
וכל העולם לא חשוב והכל זה רק תירוצים.
אם היא אוהבת אותי היא לא תוותר עלי. אני יודע.
ומה אם היא לא אוהבת אותי? היא שונאת? אני אוהב אותה.

אני שונא אותה. שונא שבכל פעם שאני בסביבה היא נעשית עייפה.
ובכל פעם שאני מתקשר היא עסוקה. ואת כל השתיקות שלה וכל
הפרצופים שהיא עושה כשהיא סתם מדוכאת בלי שום סיבה. ואת כל
הפעמים שהיא הפנתה לי את הראש וסובבה לי את הגב במיטה. ובקשה
שאני לא אגע בה כי הידיים שלי קרות. והדמעות שיורדות לי כשהיא
לא בסביבה. והמילים שנרשמות מעצמן. והדמעות לא שומעות בקולי
וממשיכות. אני אוהב אותה. אוהב אותה כל כך.

אני כל כך אוהב אותה. ואחרי חצות והיא עדיין לא התקשרה. ואני
כל כך שונא אותה.