היא הלכה בצעד קליל במסדרון. חוזרת משיחה עם התובע המחוזי.
וינסנט "הקברן" לה קלר יוצא להורג בעוד שלושה ימים בעוון
רציחתם של שני ילדים, אחים ממחוז בל וויו שבסיאטל, וושינגטון.
עכשיו זה היה רשמי.
בימים מעין אלו היא חשה גאווה על כך שהיא עובדת במחלק רצח של
האף.בי.איי.
היא פנתה עם המסדרון ונקשה על הדלת הראשונה מימין.
"קווין! תחביא את כל הנערות העירומות, אני נכנסת!" קראה לפני
שפתחה את הדלת, לא מחכה לתשובתו.
לא היו שום בחורות ערומות - הופתעה, אבל גם בו בעת שמחה, כי לא
רצתה להפתיע אותו עם מישהי. הם עבדו יחד רק כמה ימים והיא לא
ראתה אותו עם חברה עדיין.
מה שדי הפתיע אותה, עם איך שקווין נראה - והיא הייתה מוכנה
להודות בלב שלם שהיה לו מראה מאוד אפלולי - היא הייתה מצפה
ממנו להנות ממבחר הנשים שהשליכו עצמן לרגליו. היא עצמה טעמה את
טעם התאווה בכל פעם בה הביטה בעיניו התכולות עמוקות.
היה עליה להודות שהסיבה העיקרית לכך שהסכימה שיצרפו לה שותף -
והיא הרוויחה את הזכות לסרב כשהפכה לדמות המפתח ביחידה - הייתה
בגלל שהגבר היה בעל מראה מיסתורי לא פחות מאשר הרקע שלו.
"היי הולמס. איך הלך?" שאל ואז הוסיף "לא, אל תעני לי. הבעת
פנייך אומרת הכל"
"העירעור נדחה. הבן זונה הזה סוף סוף קיבל את המגיע לו" השיבה
"מה אתה עושה?" שאלה, נעמדת מאחריו, ומציצה במסך.
"מחפש כמה קבצים" ענה סורק את הכונן הקשיח. "אבל - "
"לא מצליח. כרגיל." קטעה אותו "אם תפנה לי את הבייבי שלי"
התייחסה למחשב "אני אוכל אעזור לך" מעמדתה מאחוריו, יכלה
להבחין בניחוח הבושם שלו, שהיה חמקמק מספיק כדי לא להצליף באף
ועם זאת מפתה דיו כדי לגרום לדופק שלה להגביר את קצבו.
"בסדר, אני נכנע" אמר. הוא קם והרים את ידיו למעלה בתנועת
כניעה. "מחשבים זה בהחלט לא התחום שלי"
הוא פינה את הכיסא והניח לה לשבת במקומו, זו הייתה האמת
לאמיתה. מחשבים - כך ידעו כל הסוכנים ביחידה - היו התחום
הבלעדי של הולמס.
"מה אתה מחפש?" שאלה פותחת את תוכנת החיפוש מבלי לגעת בעכבר.
"את הקובץ על העכביש שלנו" אמר. קווין התכוון לרוצח שחנק
בשבועיים האחרונים שלושה אנשים, משתמש בחוט ניילון הדומה
במראהו לחוטי עכביש.
"תן לי כמה דקות ואני אמצא אותו" היא החלה להקיש על מקשים
במקלדת במהירות ומבלי להביט בה כלל.
תוך כמה שניות הכריזה "הנה זה. ידעתי שזה כאן. אני אשלח לך את
זה למחשב שלך. זה יהיה שם תוך שלוש דקות ושלושים ושתיים
שניות"
הוא בהה בה.
"התעצבנתי פעם על המשלוח האיטי של הדואר, אז חישבתי פעם כמה
זמן לוקח לו להגיע מרגע השליחה"
הוא חייך וטפח על כתפה. "אני אחזור למשרד שלי. תודה על
הקבצים".
"על לא דבר"
במשרדו, שהיה צמוד לזה של הולמס, קווין פתח את הקבצים שהיא
שלחה לו. הוא קרא את העמוד שלוש פעמים, ולבסוף קלט שהוא פשוט
לא מרוכז -כל מה שזכר מהעמודים זה הכותרת.
הולמס טרדה את מחשבותיו.
הוא צורף אליה לפני שלושה ימים. ביום הראשון שלו היא הייתה
עוינת כלפיו, אבל אחרי שיחת ברור קצרה התברר שהיא לא מעוצבנת
בגללו אלא בגלל שהקברן עמד להימלט מעונש מוות.
אבל זה הסתדר.
הוא נזכר בפעם הראשונה שראה אותה. היא ישבה ליד המחשב שעל
שולחנה, החלון של הקומה החמישית משמש לה רקע, וניגנה על
המקשים. הוא לא יכל לקרא לזה בשם אחר כי היא הקלידה בקצב
מטורף.
טוב עזוב את הולמס עכשיו, יש לך עבודה לעשות.
קווין בדיוק יצא מהמקלחת כשהטלפון צילצל.
"לעזאזל. רק שזה לא יהיה עוד מקרה חירום" אמר לפני שהרים את
השפופרת. "הלו"
"היי קווין" אמרה הולמס בעליזות מצידו השני של הקו.
"היי הולמס. מה קורה?" שאל בעוד מחזיק את הטלפון האלחוטי בין
אזנו וכתפו וחיפש תחתונים במגרת הלבנים שלו.
"שאלה, יש לך תוכניות להיום בערב?" גם היא, כמוהו, החזיקה את
הטלפון שלה בין הכתף והאוזן. רק שהיא לא התלבשה אלא הכניסה
כנפי עוף בשום ודבש לתנור, בעוד אורז עם שקדים מפעפע על
הכיריים.
"עדיין לא"
"אז מה דעתך על ארוחת ערב אצלי בשמונה, שזה עוד חצי שעה
בערך?"
"לכבוד מה?" שאל. הוא עמד לפני הארון הפתוח, הוציא ג'ינס ולבש
אותו על רגל אחת.
"שום דבר מיוחד. בתור שותפה שלך, ואני מאוד מקווה ידידה שלך
מותר לי להזמין אותך לארוחת ערב, לא?"
"כן, כמובן. אני מתכוון, כן מותר לך להזמין אותי, וכן את ידידה
שלי" הוא לבש על הרגל השניה מכנס עור שחור.
"וכן אתה תבוא" השלימה "אז אני אראה אותך בשמונה" אמרה
וניתקה.
קווין הסתכל על עצמו במראה שעל דלת הארון וגיחך. על רגל אחת
הוא לבש ג'ינס משופשף ועל השניה מכנסי עור צמודים.
איך לעזאזל זה קרה? הוא נדהם.
השולחן בפינת האוכל היה כבר ערוך והיא בדיוק ניסתה לסגור את
העגיל
העקשן על אוזנה הימנית כשפעמון הדלת צלצל.
היא העיפה מבט בשעון. דקה לשמונה.
"אפשר לכוון על פיו שעון" מלמלה בחשבה על קווין והלכה לפתוח את
הדלת.
קווין, לבוש במכנסי עור, החזיק בקבוק יין.
"אני מקווה שזה יתאים לתפריט?" אמר בעודו נכנס לתוך ביתה.
מכנסי העור הפתיעו אותה, אם כי היה עליה להודות שהיא לא הכירה
את קווין מספיק טוב, והיא צריכה להישאר פתוחה לאפשרויות..
הולמס הביטה בתווית שעל הבקבוק - מוסקט. יין לבן חצי יבש.
למרות שהגישה בשר - המוגש עם יין אדום - אמרה:
"בסדר גמור. אני רק מקווה שאין לך התנגדות לבשר שיוגש יחד עם
יין לבן. בוא תכנס הכל מוכן"
"שום התנגדות" אמר קווין, ובלבו הוסיף: אני רק מקווה שהולמס
מבשלת טוב כמו שהיא חוקרת..
.."אני נכנסת אליו למשרד, איך שהוא רואה אותי - כמעט נפל
מהכיסא! ואני מ-ש-ק-ש-ק-ת! מבצע ראשון שלי, יש לי מכשיר ציתות
בכיס המעיל, ואני בטוחה שפישלתי איכשהו. בקיצור, הצלחתי לשתול
אצלו את הבאג, עמדתי לצאת, ופתאום הוא אומר לי: תגידי מיס
הולמס, לא פגשת במקרה את החבר שלי? אני, בטוחה שנתפסתי, מזיעה
כולי, שואלת אותו: מי זה החבר שלך? ומה הוא עונה לי? מיסטר
פינס, מיסטר ביג פינס." קווין פרץ בצחוק.
"אז מה עשית?" שאל כששכך צחוקו.
"עבדתי על הברכיים" הולמס הייתה מספיק מבושמת כדי להתנהג
בחופשיות יתרה. "המפקד שלי לא יכל להסתכל לי בעיניים אחרי זה
במשך שבוע לפחות" צחקה.
המשך יבוא.. |
