|
אל תבכי.
זה לא טילים שאת שומעת.
אל תברחי.
זה רק החורף שבא לבקר.
המלחמה עוד לא הפציעה.
היא רק אורבת מעבר לפינה.
זה לא נכון. היא לא הגיעה.
היא מתחבאת כבר יותר משנה.
הרגעי.
זה לא פיגוע חבלני.
אל תקפצי.
זה רק מטוס בבום על קולי.
בקרוב הוא משתחרר
אז אפשר יהיה בלי חדשות.
הוא רוצה קצת לטייל,
לעבוד, ללמוד אך בעיקר לחיות.
המלחמה עוד לא הפציעה.
היא רק מעבר לפינה.
זה לא נכון, היא לא הגיעה.
היא מתחבאת שם כבר שנה.
אז בכניסה זה לפתוח את התיק.
וביציאה לפקוח את העיניים.
צריך לרענן את המסכות
ובמקרה של אנטראקס - יש לך שעתיים.
אבל נראה שהמציאות מסתדרת
שכן אנשים ממשיכים בשלהם.
אמנם היא באחוריהם עוכרת
אך עדיין חיים אצלהם. |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.