הציפור חגה סביב ראשו של האיש
הוא היה מורה לביולוגיה מתלהב
היה באמצע תצפית על ציפורים מעל אגם, ליד הכביש
הוא חשב שציפור שכזו היא מראה כל כך מלבב
ישב לו על ענף נמוך והשוויץ בפני התלמיד שלמטה
והתלהב מכמה שיופייה מרהיב ומרשים
כאשר הציפור התקרבה אליו עד מאוד, במרחק בעיטה
השוויץ על כך במרץ - כן, יש גם כאלה אנשים
הציפור, לרוב התרגשות המורה, צייצה בעדינות
בעוד התלמיד פיהק מרוב שעמום וחוסר עניין
המורה בחן את פעולותיה לפרטי פרטים בשקדנות
במעין קסם שכזה, כמו בקסם שבו כל ילד קטן ניחן
התלמיד הביט במורה בבוז וחוסר כבוד ניכר
הוא רק רצה לחזור, אפילו לסדר הלימודים הרגיל
ואפילו רחוק יותר, הביתה, אם אפשר
רחוק מהמורה שאותו כה הגעיל
ואחרי רגע, בעוד המורה עדיין בוהה ועם פה פעור, מתפעל
התלמיד קרא לזה מכת אצבע הגורל
הציפור חרבנה בדיוק אל תוך פיו של המורה, והותירה אותו מופתע
ומשתעל,
בעת תלמידו צעק: "תאכיל אחרים חרא, ובסוף, חרא תאכל!" |
