אני חשבתי שאת מישהי אחרת. אני חשבתי שאת היית האחת והיחידה.
אני חשבתי שאת אהבת חיי,
והייתי בטוח שאף אחד לא יוכל לחדור מבעד למעטפת ששמתי מסביבך
כדי שלא יקרה לך שום דבר רע. אני חשבתי שאת חמה, ואוהבת, והיו
פעמים שאף נראית לי מעט שברירית ועדינה. אני חשבתי שאת תישארי
שלי לעולמים, והייתי בטוח שהזוגיות שלנו היא מהדברים שמוכתבים
מלמעלה, ולא ברמה של יחסים בין המינים.

אני חשבתי שאת היית זאת שבגללה נשארתי לילות שלמים ער ודיברתי
עד שעות הבוקר המוקדמות. אני חשבתי שאת היא האחת, במיוחד באותם
פעמים בהם הרגשתי כל כך קרוב עליך ולא ידעתי יותר איפה את
נגמרת וגופי מתחיל בין השכבות. אני חשבתי שאת יפה, חושנית
ונדיבה יותר מכל דבר אחר, אבל את פתאום הלכת ואני נשארתי לבד
ללא תקווה וחבר.

את הבטחת לי שכל יום אתך אני ארגיש כמי שנולד כל בוקר מחדש. את
הבטחת לי שתמיד תהיי מאוהבת בי וביחד נחיה כמעט ללא תנאים. את
הבטחת שאני אוהב אותך, ואני אף פעם לא יחשוק באף אחת אחרת יותר
לעולמים. את הבטחת לי את החופש אותו רציתי מרגע שנפגשו עיננו
לראשונה, אבל עם השנים אני הפכתי לכפוף תחתיך ואיבדתי לחלוטין
את השליטה.

אני חשבתי שאת היא האחת והיחידה. זאת שאני לא הצלחתי להעביר את
יומי בלי לחשוב עליה, ושבעבר נהגה להעביר גם עלי מחשבה. אך ככל
שעברו השנים את התחלת להתרחק ממני, עד שיום אחד נעלמת והשארת
אותי יתום מאהבה. אני הייתי בטוח שיום אחד את פשוט תופיע שוב
ותסבירי לי מה קרה, אבל את עזבת אותי ולא השארת לי אפילו פתק
שיסביר לי מה באמת השתנה.
אני חשבתי שאת תוכלי לומר לי למה לא הצלחתי להשיג אותך במשך כל
החודשיים. אני חשבתי שאת תגידי לי איפה טעיתי ותחזרי אלי למרות
כל הקשיים. אני חשבתי שאת תתני לי את אקורד הסיום ואני אצליח
להמשיך הלאה, ואהיה חופשי לאהוב את כל מי שרק ארצה.

אני ראיתי הרבה אחרות לאחר שעזבת ולכל אחת היה את היופי
הייחודי שלה, אבל לאחר כמה ימים זה פשוט לא הרגיש אותו הדבר
ומהר מאד הגענו לקצר בהבנה. אני כבר חושב עליך הרבה פחות
עכשיו, אבל בכל זאת אני מרגיש שמשהו בך ישתנה.
אני יודע שהייתי נאיבי וכל זה פשוט קורה כי שנינו מתבגרים, אבל
עכשיו אני לא יכול שלא לשנוא אותך ממש כמו ששונאים את כל
אהובים. אני חשבתי שאת מישהי אחרת, וזה כל כך כואב את מבינה,
כי מלבדך לאף אחת אחרת אני לא באמת יכול לקרוא מדינה.