הייתי רואה את אריה המבורגר בכל פעם שהייתי מסתובב בעיר.  הוא
היה עומד ומסתכל על האנשים שעוברים - רק עומד באמצע הרחוב ולא
עושה כלום.  ואני הייתי מתקרב אליו, ובכל פעם דורך לו על הרגל
כשהייתי עובר לידו.  עובר ודורך  עובר ודורך.
ככה עשיתי במשך שנים, והוא רק היה מסתכל עלי ומשפיל את מבטו
כשהייתי מסתכל עליו בחזרה.

יום אחד, רגע לפני שהנחתי את הרגל שלי על שלו הוא הזיז אותה,
ואני, מרוב הלם, המשכתי ללכת בלי לעשות כלום.  וביום שלמחרת,
הוא עשה את אותו הדבר, אבל מיד אחר-כך דרך עלי בחזרה כמו שאני
הייתי עושה לו.  ושוב ההפתעה שבדבר גרמה לי להמשיך ללכת בלי
להגיב.
למחרת, אמנם קצת חששתי ממה שעומד לקרות, אבל תארתי לעצמי שזה
היה רק התקף קצר של הגיון מצידו של אריה המבורגר, מין מרד
נעורים של אדם מבוגר.  אבל הוא שוב דרך עלי, ואז תפס אותי
בצווארון ואמר "אל תעשה את זה שוב", והדרך שבה הוא אמר את זה
שיכנעה אותי שמה שלא יקרה, לא אדרוך שוב על אריה המבורגר.
אבל בני-אדם הם רק בני-אדם, לכולנו יש חולשות, ושלי היא
עקשנות.  החלטתי שלא אוכל להכנע סתם כך, גם אם אריה המבורגר
התחיל להפחיד אותי קצת, אז התכוונתי לעמוד על שלי, ואולי גם
לעמוד בדרך על הרגל שלו.  אך הפעם ההפתעה היתה שונה - אריה
המבורגר לא עמד שם!
גם לא למחרת.
ולא בשבוע שלאחר מכן.

בשבוע השני התחילו להופיע בעיר מודעות שקוראות לתושבים לבחור
באריה המבורגר לראשות-העיר.  אני חייב להודות שכבר הרבה זמן לא
צחקתי כמו שצחקתי אז, אבל המודעות המשיכו להופיע ואני המשכתי
לצחוק בכל פעם שראיתי אחת מהן.  עד שראיתי שוב את אריה המבורגר
עובר מולי ברחוב, לבוש חליפה יפה, מתקדם ישר לעברי ומסתכל לי
בעיניים, כשהפעם הזו אני הוא שמשפיל את המבט.  הוא נעצר מולי
ועצר אותי ע"י דריכה על רגלי ואמר באותה נימה מצמררת "אתה
תצביע אריה המבורגר לראשות-העיר, נכון?" אמרתי שכן, וזה באמת
מה שעשיתי.
כמובן שהבדיחה האישית שלי התבררה כעניין רציני ביותר, ואריה
המבורגר נבחר להיות ראש-העיר שלנו.  אך צריך להודות שעשה עבודה
לא רעה בכלל.
שנתיים אחר-כך הוא נבחר לכנסת.
ארבע שנים אחר-כך אריה המבורגר היה מועמד לראשות-הממשלה, והפעם
קיבלתי מכתב בדואר -
אני מקווה שתזכור להצביע אריה המבורגר לראשות-הממשלה
מה יכולתי לעשות? נכון, כלום.  
ומי נבחר להיות ראש-הממשלה?
שוב נכון - אריה המבורגר.

כמה חודשים לאחר-מכן באו שני אנשים לביתי, הם לקחו אותי ושמו
אותי בתוך משאית אטומה, והסיעו אותי לאיזה שהוא מקום שלא
הצלחתי לזהות עם גדרות מסביב ושומרים מסביבן ובקתות עץ עם
דרגשים קטנים ולא נוחים, והכי גרוע - תמונות של אריה המבורגר
בכל מקום.
היו שם עוד הרבה אנשים.  מתברר שלא הייתי היחיד שדרך על אריה
המבורגר.  אבל היו כאלה שרק העזו למתוח עליו ביקורת.  
בכל בוקר צהריים וערב היינו צריכים להגיד בקול "שיהיה בריא
אריה המבורגר"  "שיהיה בריא אריה המבורגר".
אחרי שלושה חודשים של 'סמינר לחינוך מחדש של אנשים שאריה
המבורגר אינו חפץ ביקרם', הוחזרתי הביתה.
כמובן שלא סיפרתי לאף אחד איפה הייתי ומה קרה לי.  מי היה
מאמין לי?  ומה היה עושה אריה המבורגר אם היה מגלה שסיפרתי?
העדפתי לא לגלות את התשובה לשאלה.

החיים בעיר חזרו למסלולם, עד שיום אחד הופיע, כמעט באותו המקום
בו נהג אריה המבורגר לעמוד, מישהו אחר.  הוא רק היה עומד כל
היום ולא עושה כלום.  עומד ומסתכל על האנשים שעוברים.  
קראו לו צבי שניצל.
בכל פעם שאני עובר לידו אני נותן לו שקל.
שיהיה בריא צבי שניצל.