חזרתי. אני מנסה לחיות את זה.
אחרי היסורים והמצפון השחוק.
דבש ויופי, קורצים אלי.
שוב אני בוכה.
עייני כבר יבשו דמעה.
החיוכים, האוהבים אותי שוב מחבקים.
אך אני מוחא, ללא סיבה...
תבכו אני צורחת אליכם.
הוציאו דם נקו אותי.
והן, בוהות בעישוניי...
כאב עזוב.
אז ידיי בוכות אלי.
ורגלי מישתוקקות לאדמה.
ראשי אינו יודע,לאן..?
בפינת החדר, היתיישבתי
פשוט... תיגע בי
והוא לא נגע.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.