שלוש תגובות אישיות של משורר - תוהה, שונה, מזדהה
א. למחמוד דרוויש
{לאחר צפייה בסרט דוקומנטארי על מחמוד דרוויש}
כמה קינאתי כשראיתיך כך
רעב וכואב ולוהב
כמה קינאתי:
משורר מקהיל קהילות ברבים
ואת פחמי כאבם כובש
ליהלום
כמה קינאתי:אתה והם
עכשו אני תוהה:
לו במקומך אני
אולי הייתי מפלל דווקא לשלוותי
למראית העין הרוגעת
לבדילותו של האוהב
לחיבוטי מיליו במחסומים
לנחישותן לפרוץ לו דרך
הרי לפעמים זה או אתה או הם
1999
ב. היום אין סוסים עוד
{תגובה אישית למדיי בעקבות קריאת שירו של
מחמוד דרוויש "ואת צילי אראה בא ממרחקים"
מתוך הספר "למה עזבת את הסוס לבדו"
מערבית: מוחמד ח'מזה ע'נאים, הוצ' אנדלוס 2000}
משקיף כמו מרפסת של בית על מה שירצה
משקיף מחמוד דרוויש גם על שמו של
אבו-לטייב אלמותנבי
הנוסע מטבריה למצרים על סוס השיר
שנינו יודעים: היום אין סוסים עוד
פעם מילאו שוליהם הדוהרים את היכלי השיר
היום אולי רק הברברים בשובל המדבר נושמים
את אבק פרסותיהם
ורק צליל הכסף נחלם באורוות המפוארות
ובעיניהם של מהמרים
ברור אפוא: גם אני לא מתחרה את הסוסים
לא רץ ולא נלאה
גם בנטות ימיי אני מעדיף
לחשוב מאשר לזכור
להסיק במקום לדעת
מגופו של עולם לחתור אל אורו -
וללכת
ללכת בעקבי השיר
שבנעוריי הלך בעקבותיי
אל כל אשר יפנה
2000
ג. מה אני יודע
{בעקבות שירו של מחמוד דרוויש
"העוד של ישמעאל", מתוך הספר
"למה עזבת את הסוס לבדו",
מערבית: מוחמד ח'מזה ע'נאים
הוצ' אנדלוס 2000}
לפעמים גולים המים מהאדמה מהפרחים מהאנשים
לפעמים ארץ גולה מבניה וחגה סביבם כמו פלנטה
כמו נפשם החגה סביבה.
מה ידעו מה חשו אבותיי
מה אני יודע מה אתה חש
החלל נסוג מהזמן מותיר חללים בלא שיעור
והנותר בשער
מתפוצץ
בשיר
2000 |
