אז נסענו.
עוד אחד מהבקרים האלה שאתה קם לך בבוקר משותק מתחת לשמיכה תוהה
"למה??? למה כל כך קר?". הייתי מוכן לתת כל כך הרבה רק בשביל
עוד כמה דקות של רגיעה מוחלטת. לא אכפת לי שאני לא אירדם, אני
רוצה סתם לעצום את העיניים ולדמיין שאני לא צריך...

אני אוהב את הנסיעות השקטות האלה, אני יכול פשוט להסתכל מבעד
לחלון באנשים העוברים ושבים שאין להם מושג שאני מסתכל עליהם.
למשל, אני די בטוח שהמזוקן-חרדי-בגיל העמידה-מחטט באף-נוגע
בירקות של דוכן הירקנייה, לא יודע שאני רואה מה הוא עושה.
אולי הוא כן, אולי בגלל זה חשוב לשטוף ירקות לפני השימוש.

רק שלא ישבור את השתיקה... רק שלא ישבור את השתיקה!

אני יכול להרגיש שהוא מסתכל עליי, למרות שהוא נוהג ואני יודע
שהוא אמור להסתכל קדימה. לעומת זאת, אני כן מסתכל קדימה. רואה
את המכוניות מאיטות לפנינו, אורות הברקס נדלקים בזה אחר זה.
מעניין מתי ההחלטה להאט את המכונית שלך הפכה להיות נחלת הכלל?

הוא שבר אותה.

-"המדינה הזאת, אני אומר לך, לא מה שהיה פעם. פעם, היה שווה
להילחם בשבילה. כיום..." הוא אומר.
-"אבל, אנחנו חיים פה! אי אפשר להתעלם מזה."
-"אפשר להתעלם מזה טוב מאוד, אתה תראה כמה נוח יהיה לך בשק"ם,
בתל השומר. תפקיד- תפור עליך."
-"אבל... אתה יודע טוב מאוד שיש לי 97 ואני לא מתכוון להיות
שקמיסט. למה אתה מדחיק את העובדה הזאת? אני רוצה ללכת
לק-ר-ב-י"
אני יודע טוב מאוד למה הוא מדחיק את זה. גם אני מדחיק את זה.
זה השלב האחרון ב"מסע ההרס העצמי של קופי". אם אני חושב על זה,
זה באמת יהיה השלב האחרון, כך, או כך...
הוא לא עונה.

למה אני עושה את זה???

לא בשביל זה. לא טוב למות בעד ארצנו.
אבל זה מושך אותי, משום מה. אולי זה כל חווית החישול הזאת, שאי
אפשר להשיג בכל מקום אחר בעולם. האחווה- ששום חבורת אנשים
יאפים-צפונים לא יוכלו לתת לך. המסירות- שכן, איזה עוד חבר
יחטוף כדור בשבילך?
וזה בטוח יחשל אותי, אני בטוח. הרי, מה שלא הורג אותך- מחשל
אותך. מה שכן הורג אותך- מחשל את אמא. ומה שלא מחשל- משלשל.
ולא יוכל לקרות לי שומדבר, כי אני ראיתי את הסימנים שאף אחד
חוץ ממני וממנה לא ראה. כן, על הגבעה. מהגבעה רואים כל מיני
דברים שלא רואים במקומות אחרים. מהגבעה- השמיים אדומים,
מהגבעה- האנשים קטנים. אפשר לראות את החלילן של אורפנד מהלך לו
בחורשות. מהגבעה- אני יודע שהכל יתחיל. חבל שאני לא יכול לספר
על זה לאף אחד. אנשים מטבעם לא יבינו... פאק, אני לא מבין! אבל
אני מבין שאני נבחרתי ואסור לי לשאול שאלות מיותרות. "פשוט
תחכה" אני שומע את הקולות בראשי, "תחכה על הגבעה, ותביט אל
השמיים. כשזה יקרה- תדע". אין לי בעיה לחכות, חיכיתי כל חיי.
ואני לא צריך לדאוג שאני לא אהיה מוכן, הייתי מוכן כל חיי.
יש לי את המחלה.