אברהם גרינברג / לאחר האבירים |
על גחוני
מוסווה בעפר הסמיך של אדמותייך
חשוך כצל שבגנך
ואת תעברי ותלקטי אותי
טיפין טיפין, אל סלסלה
כפירות יער
נינוח ושלו אמתין שם
לאצבעותייך הלבנות אשר יביאו חלקיי
אל תוך חיכך
כאל תוך חיקך
רך וורוד וערב אלטף את גרונך
אתמוסס בתוכך
אספג בעורך
המחבוא המושלם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|